הרב יהודה בן שלמה חי אלקלעי (1878-1798)
הרב יהודה חי אלקלעי נכנס להיסטוריה כאחד ממבשרי הציונות בטרם הרצל, שזכו לכינוי – "אבות הציונות המודרנית". הרב אלקלעי מייצג את זרם היהדות שמניעיה הם האמונה הדתית (מקורות היהדות) והמסורת היהודית.
הרב אלקלעי נולד בסאריבו (חבל בוסניה ביוגוסלביה של היום), ואז בשלטון טורקי. מאביו שהיה רב ומורה למד את לימודי הקדוש ויותר מאוחר התוודע גם לתורת הקבלה. בתחילת דרכו נתמנה לשליח ציבור ומלמד בעיירה זמלין שליד בלגרד. באותה תקופה חיבר את יצירתו הראשונה – "דרכי נועם" – חוברת לימוד השפה העברית ודקדוקה. חוברת זו נכתבה בלדינו, ואילו את כל יתר ספריו כתב בעברית.
התקופה היא תקופת "אביב העמים" באירופה. ימים של תסיסה פוליטית והתעוררות לאומית ובחצי האי באלקן – ביתר שאת. בסרביה בארץ בה הוא יושב וביוון, שכנתה הדרומית של סרביה מתחוללות מלחמות שחרור והתקוממויות. הרב אלקלעי מתרשם ומושפע מהאירועים סביבו והמוליכים, בסופו של דבר, לשחרורם ועצמאותם של עמים קטנים ומדוכאים. אין ספק שבמציאות זו ובתנאים אלה, נולדו והבשילו אצלו ניצני הרעיון של שיבת העם למולדתו ההיסטורית.
בשנת 1840 מתרחשת עלילת דמשק, והיא הנותנת לו את הדחיפה לגיבוש רעיונותיו. עלילת דמשק הייתה לו מה שהייתה להרצל "פרשת דריפוס" 56 שנים יותר מאוחר: הרב אלקלעי נתפש לציונות לפני שמילה זו נכנסה למילונים. הוא מתחיל לנסוע ומבקר במספר בירות אירופה. נפגש עם מנהיגי יהודים בני זמנו, מונטפיורי, קרמיה (חבר פרלמנט צרפתי), קארל נטר (מייסד מקווה ישראל) ואחרים. בלהט ונועם שכנוע בלתי-נדלה הוא מנהל תעמולה ומפיץ את רעיונותיו החדשים. במקביל הוא כותב מאמרים ב"ג'ואיש כרוניקל", "חבצלת", "המגיד" ו"המבשר".
בפגישותיו, פרסומיו ומאמריו הוא מתייחס למכלול האירועים המתרחשים בזמנו ושיש להם זיקה ליהדות ולרעיונותיו הלא שגרתיים. הוא בונה תכנית מדינית שלמה, מועיד תפקידים לארצות מערב אירופה ובייחוד לאנגליה, בסיוע להגשמת התכנית, וכל זאת כשניים שלושה דורות לפני הרצל וחיבת ציון. רעיונותיו עוררו תגובות מעורבות: גם הסכמה והתלהבות, אבל גם התנגדות חריפה וזלזול. חייו לא נעדרו מפח נפש ואכזבות. זאת, היות וזמנו טרם בשל לקלט את רעיונותיו.
בערוב ימיו עולה לארץ ומתיישב ביפו וירושלים. גם כאן הוא מעורר מחלוקות. גם כאן יש לו אוהדים ומתנגדים. הוא מתנגד ל"חלוקה" באורח קיצוני ומצדד ברכישת אדמות להמוני היהודים שיבואו לארץ וימצאו בה את פרנסתם מעבודה יצרנית. הזקנה ומצב בריאותו הרופף מכריעים אותו: הוא נפטר בחודש תישרי תרל"ט - 1878 ונטמן בבית העלמין על הר הזיתים; לצידו נטמנת אשתו אסתר מספר ימים אחר כך.
ב- 1879, כשנה אחרי מותו, עלו ראשוני המתיישבים על אדמת פתח-תקווה אם המושבות, וכעבור עוד שלוש שנים נוסדו המושבות של העלייה הראשונה. יהודה חי אלקלעי לא זכה לראות בהתגשמות חלומו.
שלמה דוד