בולי מועדים לשמחה תשכ"ט

 ירושלים – עיר הנצח

במרומי ההרים שוכנת עיר הקודש, לב האומה הישראלית, מולדת יצירתו הדתית-לאומית של עמנו מדורות קדומים, בירת מלכיה הגדולים, מעצבי דמותה ההיסטורית, הר החזון של נביאיה, אשר השמיעו ממנו באומץ  ובכנות דברי אלוהים חיים, שהיו אור לגויים כולו, אחרי שיצאו ממנה בניה אל גולה דוויה, זכור זכרוה ממרחקים, פנו אליה בתפילותיהם בכל לבם ונפשם, ובעיני רוחם חזו את תפארתה באחרית הימים, בוא המשיח אליה ועמו הגאולה הנצחית.

בית המקדש שהיה בנוי בה, עשה אותה לעיר הקודש עוד מדורות קדומים בתולדות ישראל, חיי ישו ופעולותיו. עשוה קדושה במסורת הנוצרית ובה ממקומותיהם הקדושים ביותר עלי אדמות. העיר הקדושה גם למוסלמים, כי חלק גדול מאמנות ישראל, השתלב בדתם מראשיתה. אישים ישראליים שחיו בה, התקדשו במסורת האיסלם. מסורת זו מספרת גם על מוחמד נביאם שבא אליה ביעף, וממנה עלה למרום ממקום המקדש, שעליו בנויים בימינו מסגדים נערצים למוסלמים. קדושתם של מסגדים אלה שניה, אחרי ערי האיסלם בארץ ערב, שאליהן פונים הם בתפילותיהם.

קדושתה של ירושלים בקרב היהודים ראשונה במעלה ואין דומה לה. בכל מועד ושמחה נשמעת ברטט של קדושה בבית היהודי בכל ירכתי תבל, הקריאה: "בשנה הבאה בירושלים!" לשמע שמה מתעוררים רחשי געגועים אליה במעמקי הנשמה היהודית. מתוך חיי גלות עלובים זכרו את עברה המזהיר של עיר אלוהים וחיי אבות על אדמתה היקרה. רבים בתפוצות הגולה שמו את נפשם בכפם, הפקירו עצמם לטלטולים וייסורים כדי לעלות אליה ולהתיישב בה. למרות סבלותיהם החומריים ויחסי בוז מצד שכנים נוכרים, הרגישו עצמם מאושרים לחיות בעיר הערים, פאר היקום, אחרים באו לבקרה, להסתופף במקומותיהם הקדושים ולהשתטח על קבריה הנערצים. יש וציוו לפני מותם להעלות את עצמותיהם אליה ליהנות מרגביה המתוקים ולזכות בין הראשונים ביום הגדול של תחיית המתים, בירושלים הזוהרת באחרית הימים…

בכל הדורות התקיים ישוב יהודי בירושלים גם בימים הקשים ביותר בתולדותיהם. אם נהרס ישובה בידי כובשים קנאים, מיד אחרי מפלתם חזרו אליה יהודים לחיות בה, וליהנות מזיו עברה הגדול. במאמצים נפשיים רבים התגברו על מכשולים שונים ואדיר חפצם היה להגדיל את ישובה היהודי ולהגבירו. הגולה הנאמנה לעיר האבות, נתנה יד אחים לתמיכה ישובה ולחיזוקו בציון. לפני יותר ממאה שנה מצאו עוז בנפשם אחדים מתושביה היהודים לצאת, מחומותיה ולהניח יסוד לעיר החדשה, אשר גדלה והתרחבה עם ריבוי העולים אליה.

עם ראשית התחייה הלאומית, הנקראת על שמה של ציון, הייתה ירושלים משאת נפשם הנשגבה של הציונים. עולים מתפוצות הגולה התיישבו בה ועם בואם אליה התרחבה  העיר, שכונות ומוסדות רבו בה. היא שימשה "בירה בדרך", למפעלי התחייה הציונית בארץ במלחמת הקוממיות עמדו בניה בגבורה וחרפו נפשם להגנתה, ולמרות  שהיו מעטים אל מול רבים חמושים היטב, הם התגברו על אויביהם, מתוך שבועת אמונים לעירם הקדושה והיקרה. זמן קצר אחרי קום המדינה הפך חזון דורות למציאות חיה, וחלום מני קדם התגשם: ירושלים הייתה לבירת ישראל החדשה !

בירושלים מושב הממשלה, משרדיה ומוסדותיה הראשיים, משכן הכנסת לנבחרי העם, בית הנשיא ומעון ראש הממשלה, בית-המשפט העליון, הרבנות הראשית, משרדי הסוכנות היהודית ומרכז ההסתדרות הציונית העולמית עם לשכות קרונותיה הלאומיות – כקרן הקיימת וקרן היסוד, שתי הזרועות החשובות ביותר בבניין  הארץ. ירושלים היא בירת התרבות העברית בעולם ובה קריית האוניברסיטה העברית, האקדמיה ללשון העברית, הספרייה הלאומית ומוזיאון ישראל. אולם עם כל גידולה והתפתחותה המהירה של הבירה הישראלית, שמחתה של ירושלים לא הייתה שלמה, כי היא נשארה חצויה, ו"העיר העתיקה" חלקה המקודש ביותר, על אתריה הנערצים ביותר במסורת ישראל, נשארה בידי זרים, בממלכת ירדן העוינת. קו גבול מבוצר עבר בלבה של הבירה, ומוצבי אויב  סמוכים מוכנים להשמידה. אמנם מועצת האומות המאוחדות הבטיחה לישראל את הגישה ליהודים אל מקומותיהם הקדושים, אולם לא קיימה את הבטחתה. יהודים הביטו מרחוק אל מקום המקדש, הכותל והר הזיתים, והכיסופים אליהם היו עזים והכאב היה רב בלבות המוני בית ישראל…

והנה באה גאולתה של עיר הקודש, במלחמת הניצחון של ששת הימים. אחרי שפתחו הירדנים באש כבדה על העיר החדשה, הסתערו כוחות ישראל בקרב דמים קשה, התגברו על המוצבים המבוצרים והעפילו אל הר הזיתים, המתרומם אל מול עיר הקודש הנראית בכל הדרה. ממול פרצו דרך שער האריות בחומתה המזרחית של העיר העתיקה, התקדמו בהתרגשות בסמטאותיה הצרות המעוקלות, ואל מול הכותל המערבי, בגבול הר הבית, מעון השכינה האלוהית, הושלם כיבושה בצהריי כ"ח באייר התשכ"ז – 7 ביוני 1957, יום היסטורי  גדול בישראל. זמן קצר אחרי כיבושה של העיר המזרחית, הכריזה ישראל על איחודה המלא של ירושלים הבירה ועל שוויון זכויות לכל תושביה. הביצורים המאיימים וגדרות התיל שהוצבו בלבה הפצוע, במשך עשרים שנה, הורחקו ממנה ותושביה יהודים וערבים התערבבו יחד ביחסי שכנות טובה ובקשרי מסחר וכלכלה. מקומותיה הקדושים נפתחו לתפילה ולביקור לבני כל הדתות והעדות. העיר החצויה הייתה לקריית-שלום אחת.

 זאב וילנאי

הצייר: דרור בן דב נולד, בחיפה ב- 1934. מילדותו נמשך לציור ואומנות. עם גמר שירותו הצבאי בנח"ל למד בביה"ס "בצלאל" בירושלים וגמר בו חוק לימודיו בהצלחה. ב- 1966 זכה בפרס ראשון בעד ציור סמל הקונגרס הציוני הכ"ו, סמל שמורות הטבע וכן בפרסים רבים אחרים. כיום עובד דרור בן דב בתל-אביב ועוסק בגרפיקה שימושית ובעיקר בעיצוב תערוכות בארץ ובחו"ל.