מאמר - מפגשים של שלום

מפגשים של שלום

"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט), נאמר בדברי הברכה של בלעם. אף על פי כן, לאורך כל תולדותיו נדרש עם ישראל להתמודד עם העמים האחרים ששכנו בארץ ישראל ובארצות השכנות לה. ברבים מן המקרים היו מפגשים אלו כרוכים במאבק אלים, במלחמה ובשפיכות דמים, אולם התנ"ך מתאר גם מקרים שבהם זכה עם ישראל ליצור קשרים של שלום, ידידות ושיתוף פעולה עם עמי הארץ ושליטי המדינות האחרות, הקרובות והרחוקות כאחד.

אברהם אבינו ואבימלך מלך גרר

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר... הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים... כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי... וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ... וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא, כב–לב). לאחר שעזב אברהם את מולדתו בפקודת האלוהים והלך אל ארץ כנען, הוא נאלץ להיאבק על זכותו לגור בארץ ועל המשאבים הדרושים לו למחייתו. בארות המים היוו לא אחת מוקד לחיכוך, והיו מצבים שבהם נגזלה מאברהם באר שחפר ואשר שימשה אותו להשקיית הצאן. הברית שכרת אברהם עם אבימלך בבאר שבע הייתה נקודת אור של שיתוף פעולה ושל הכרה מצד עמי הארץ במעמדו של אברהם כשותף שווה זכויות במשאבי ארץ כנען.

דוד המלך וחירם מלך צור

"וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר, וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד" (שמואל ב ה, יא). לאחר שדוד, מלך יהודה, הומלך גם על שבטי ישראל והעביר את בירתו מחברון לירושלים, נוצרו קשרי ידידות ושיתוף פעולה בינו לבין חירם, שליטה של ממלכת צור, השכנה הצפונית של ארץ ישראל. חירם, מלך צור, שלח לירושלים פועלים מומחים וחומרי בנייה כדי לסייע לדוד לבנות את ארמונו. התנ"ך מדגיש כי בעקבות ההכרה לה זכה מן המלך חירם "וַיֵּדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל". קשרי הידידות בין צור וישראל המשיכו גם בימי בנו של דוד, שלמה המלך, ומלך צור סייע לשלמה לבנות את בית המקדש בירושלים.

חזקיהו המלך ושליחי מלך בבל

"בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ... וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה, אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו" (מלכים ב כ, יב–יג). בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן, הידוע גם בשם מְרֹדַךְ בַּלְאֲדַן, עלה על כס המלוכה של בבל הרחוקה בסוף המאה השמינית לפני הספירה, לאחר שמרד נגד סרגון השני מלך אשור. הוא ביקש לחתום על הסכמי ברית עם שליטים שונים ברחבי המזרח הקדום ושלח אליהם שליחים עם איגרות ומתנות. חזקיהו, מלך יהודה, קיבל בברכה את שליחיו של מלך בבל ואירח אותם בארמונו, תוך שהוא מציג בפניהם את עוצמתו ואת אוצרותיו הרבים.