50 שנה לקבלת ישראל לאו"ם

 מאז הוקם ארגון האומות המאוחדות ב- 1945 , הייתה בהתקבלות אליו משום מתן גושפנקא בין-לאומית להשתלבות של מדינה במשפחת האומות. במיוחד היה חשוב הדבר למדינות הרבות שקמו מאז כתוצאה מסיום השלטון הזר (הדה-קולוניזציה) בהן ומהתפתחויות אחרות, כמו פירוק ברית-המועצות.

לקבלה לאו"ם הייתה חשיבות מיוחדת עבור מדינת ישראל הצעירה, שמאז שהוקמה נמצאה במאבק דמים ובלוחמה מדינית, כללית והסברתית קשה; האו"ם אף עסק במכלול ישראל – ערב מאז 1947 (וגם עוסק בכך היום). לכן היה זה מחויב המציאות המדינית שישראל תחתור להתקבל לארגון מאז ימיה הראשונים. לעומת זאת, היה זה אינטרס ברור של מדינות ערב למנוע מישראל הישג זה, שנתן לגיטימציה סופית לקיומה של ישראל תוך ביצור מעמדה הבין-לאומי.

כדי להתקבל לאו"ם, על המדינה המועמדת לזכות בהמלצה של מועצת הביטחון, ולאחר מכן – בתמיכת העצרת הכללית (החלטה הטעונה רוב של שני-שלישים של גוף זה).

ניסיון ראשון שעשתה ישראל להתקבל לאו"ם בנובמבר 1948, שנה לאחר החלטת הכ"ט בנובמבר, לא הסתייע מפני שלא הייתה תמיכה מספקת לקבלת המלצה של מועצת הביטחון. בניסיון שני שנעשה באפריל 1949 סמכה המועצה ידיה על קבלת ישראל, אולם מדינות ערב פתחו במערכת מדינית קשה בעצרת, תוך טענה שישראל אינה ראויה להתקבל לארגון  בגלל מדיניותה ועמדותיה בבעיית ארץ ישראל, והתמקדו בנושאי הפליטים וירושלים. הייתה זו הפעם היחידה בתולדות האו"ם שהתנהלה מערכה גם בעצרת למרות שכבר התקבלה המלצה חיובית במועצת הביטחון. ישראל השכילה להדוף מתקפה מדינית זו, והמערכה הסתיימה ב- 11 במאי 1949 כאשר בהצבעה של חברות האו"ם ישראל התקבלה לארגון ברוב של 37, נגד 12, ו- 9 נמנעות. הייתה זו תוצאה משופרת בהשוואה להצבעת הכ"ט בנובמבר – נוספו 4 תומכים ונגרע מתנגד אחד. ההתפלגות בהצבעה דמתה לזו של הכ"ט בנובמבר, אלא שלתומכים נוספו מספר מדינות מאמריקה הלטינית וסין, ואילו תורכיה ויוון עברו מהתנגדות להימנעות. גם במערכה זו הייתה חשיבות מיוחדת לתמיכה של ארצות-הברית, הגוש הסובייטי ומדינות אמריקה הלטינית.

קבלתנו לאו"ם לא הייתה רק הישג מדיני גדול בהמשך הגיוני להכרעת הכ"ט בנובמבר, כי אם היה לה גם מימד יהודי. לאחר אלפי שנים של אפליה ורדיפות – שהנוראה בהן אירעה בעשור שקדם לקבלה – הוענק לעם היהודי מעמד שווה במשפחת האומות, אירוע  שזכה לתהודה נלהבת בתפוצות. שר החוץ הראשון של מדינת ישראל, משה שרת ז"ל, השכיל לבטא את זיקתנו למורשת היהודית בתחום הבין-לאומי בסיימו את נאומו החגיגי בעצרת, לאחר שהוכרז על קבלתנו לארגון,    בציטוט בעברית של חזון ישעיהו "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

 פנחס אליאב

שגריר בדימוס

על גבי מעטפת היום הראשון נראה תצלום של הנפת דגל ישראל ברחבה שלפני בניין האו"ם (בה תלויים כל דגלי המדינות החברות באו"ם) בי"ב באייר התש"ט (11.5.1949). בתצלום נראים: משה שרת, אבא אבן ודוד הכהן.