מועדים לשמחה תשכ"א

 שאול בן קיש ממטה בנימין הוא המלך הראשון בישראל. ראשיתו איכר פשוט. בתקופה, ששבטי ישראל זקוקים ומצפים למלך שיבוא וילכד אותם ויילחם את מלחמותיהם. כשהלך לבקש את אתונות אביו האבודות, נזדמן אצל שמואל הנביא, ושמואל משח אותו למלך על ישראל. מיד התחיל שאול בהקמת צבא, וימי מלכותו היו מלחמות קשות עם אויבי ישראל. שאול ניצח את בני עמון, את עמלק ואת הפלשתים וביסס את מלכותו. אחרי ניצחונות על אגג מלך עמלק סר חנו בעיני שמואל, משום שלא קיים את מצוות מחיקת זכר עמלק במלואה וחמל על אגג. בזה נגזר דינה של מלכותו. שאול ידע כי דוד הרועה מבית לחם, שהצליח בגבורתו וכבש את לב העם, הוא המיועד לקחת מלכותו מידו, ולכן רדף את דוד כל ימיו. באחרית ימיו גברו הפלשתים, ובקרב בהר הגלבוע הוכה צבא שאול ושלושת בני המלך נפלו חללים. שאול נפצע, ומשלא רצה למות מידי האויבים, הפיל עצמו על חרבו ומת. לא זכה שאול להקים שושלת, אולם רב ערכו בתולדות העם, שכן הוא שליכד את השבטים לאומה אחת והניח את היסוד למלכות ישראל

דוד בן ישי, בן איכרים מבית לחם ביהודה, הוא השני במלכי ישראל ואבי השושלת, שמלכה בירושלים עד חורבן הבית הראשון.  בנעוריו הכה את גלית הענק הפלשתי, והובא לבית שאול המלך ואף נתמנה למפקד בצבאו. בהצלחותיו הרבות כבש את לב העם ועורר את קינאת המלך. אחר שסר חנו של שאול, ושמואל הנביא משח את דוד למלך תחתיו, הוכרח דוד לברוח ולהסתתר מפני שאול. אחר מפלת שאול בהר הגלבוע , מלך דוד בחברון, תחילה על שבט יהודה בלבד, ואחר מות איש-בשת בן שאול, מלך דוד על כל שבטי ישראל. דוד היה מלך לוחם וכובש. בניצחונותיו המפוארים על הפלשתים, על אדום ועל עמון ובכיבוש ירושלים מידי היבוסי, חיזק את ממלכתו והרחיב גבולותיה, אף העביר את ממלכתו לירושלים. באחרית ימיו מרד בו אבשלום בנו, אולם המרד דוכא, ודוד ישב על כיסאו עד יום מותו. "בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים". בזיכרון העם נודע דוד כ"משיח אלוהי יעקב ונעים זמירות ישראל". "משיח אלוהי יעקב " – שמלכותו עומדת לדורות, גם נשיאי ישראל וראשי הגולה בימי התלמוד  ואחריו – התייחסו לבית דוד, ואף גאולתו השלמה של עם ישראל עתידה להיות בידי משיח מבית דוד. "נעים זמירות ישראל". – על שם ספר תהילים, הכולל ק"נ מזמורים, מזמורי תחינה ותפילה בעת צרה ומזמורי שבח והודיה בעת רווחה וישועה, הם המביעים את יגונו וששונו של היחיד, ומהם המביעים את תוגת העם בצר לו ואת ביטחונו באלוהי ישעו ואת שמחת העם בטוב לו. מזמורי תהילים הם תפילתו של אדם מישראל בעת צרה והודייתו בעת ישועה, ורבים מהם נקבעו בסדר התפילות של כל עדות ישראל. ביטוי לדבקותו של העם במלכו משיחו ניתן באמרה: "דוד מלך ישראל חי וקיים !".

שלמה בן דוד מלך אחרי אביו בירושלים ארבעים שנה. ימי מלכותו היו ימי שלום אחר המלחמות שנלחם אביו, וגבולות הממלכה היו "בכל עבר הנהר מתפחס (שעל נהר הפרת) ועד עזה", כשכל שבטי ישראל מאוחדים בה. שלמה ביסס את הממלכה על ידי קביעת המשטר הפנימי ועל ידי ביסוס כלכלת הארץ. הארץ התחלקה לשני-עשר מחוזות, שלא לפי השבטים, ופקידות מחוזית ומרכזית ניהלה את כל עניינה. ענפי הכלכלה העיקריים היו המסחר, המלאכה, החקלאות, מכרות המתכת, והצי באילת ובעציון גבר וביפו, ששימש לצורכי סחר בין-לאומי ולחיזוק הקשרים עם ממלכות אחרות. שלמה חיזק את הברית שהייתה לדוד אביו עם חירם מלך צור וכרת בריתות נוספות. עיקר פעולתו הוא בניין בית המקדש בירושלים. המקדש נועד למקום המיוחד להקרבת קורבנות לאלוהי ישראל ולמרכז תפילותיו של העם בכל מקום שהוא ואף של הגר והנכרי הרוצה לעבוד את אלוהי ישראל, קדושתו של מקום המקדש לא פקעה גם אחרי חורבנו. ואף הבית השני נבנה על מקומו, וכל ישראל מכוונים פניהם ולבם בתפילתם אל המקום הזה. אחרי מות שלמה נתפלגה הממלכה למלכות ישראל, שפרשה מבית דוד, ולמלכות יהודה בירושלים שנשארה בידי יורשיו של שלמה. בזיכרון העם נודע שלמה כחכם מכל אדם וכמחבר שיר השירים, ספר משלי וספר קהלת. שיר השירים נתקדש במיוחד במסורת העם, אחר שפירשו חכמי ישראל את שירת האהבה שבו כסמל לאהבת ה’ את ישראל. ספר "משלי" הוא אוסף גדול של מאמרי חכמה על שאלות החיים השונות ומגילת "קהלת" מכילי דברי הגות על הבלותם ואפסותם של הקניינים החומריים.

 הצייר:

אשר קלדרון, חדש בין ציירי בולי ישראל, עלה ארצה מבולגריה והיה חניך עלית הנוער בקיבוץ בית אלפא עד 1950

בשנה זו התחיל בלימודיו ב "בצלאל" בי"ם, אחרי שנת עבודה מעשית בגרפיקא ועבודת תכנון תערוכות. עם התגייסותו לצבא, הועסק כגרפיקאי באחד הפיקודים עד תום שירותו. אשר קלדרון זכה בכמה פרסים במספר תחרויות לסמלים וכרזות

לדברי הצייר בולי מועדים אלה צויירו אמנם לפי מקורות הסטוריים אך נועדו לסמל שלושה עקרונות אופיניים של העם היהודי: לוחמה(שאול), רוחניות(דוד) וחוכמת צדק(שלמה)