ב- 1884 התיישב אחד העם באודסה והצטרף לתנועת "חיבת ציון". חמש שנים אחר-כך נודע לראשונה שמו בקרב חברי התנועה לאחר שפרסם את מאמרו "לא זה הדרך", שבו התקיף את דרכה והתווה אלטרנטיבה אידיאולוגית, שנודעה לימים כ"ציונות התרבותית". מאז דרך כוכבו בתנועת "חיבת ציון" והוא הפך לאחד מדובריה המרכזיים. ב- 1889 ייסד אחד העם את האגודה החשאית "בני משה", שחבריה, מהעלית של התנועה, בקשו ליישם את דרכו האידיאולוגית .
ב- 1891 ביקר אחד העם לראשונה בארץ ישראל, בעקבות ביקורו הוא כתב מאמר ביקורתי חריף "אמת מארץ ישראל", שבו ביקר בחריפות את היישוב היהודי החדש בארץ וקרא לשידוד מערכות בכל הנוגע למושבות ולמערכת החברתית, הכלכלית והתרבותית שנוצרה בהן. המאמר עורר הד רב ופולמוס סביב צורת ההתיישבות המתאימה לארץ ישראל. כאשר ייסד הרצל ב- 1897 את ההסתדרות הציונית, הפך אחד העם ליריבו הגדול. אחד העם לא האמין ביכולתו של הרצל ליישם את רעיונותיו, וביקר אותו בחריפות על פעילותו כמנהיג ההסתדרות הציונית.
ב- 1907 עזב אחד העם את אודסה ועבר ללונדון. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה מן המקורבים לחיים וייצמן ותמך בפעילותו, שהביאה להצהרת בלפור. ב- 1922 הוא עלה לארץ-ישראל וחי בתל-אביב עד לפטירתו ב- 1927.
אחד העם נחשב לאחד ממניחי היסוד של האידיאולוגיה הציונית. במרכזה עמד הרעיון, שפתרון בעיית היהודים חייב לבוא בשלבים. לעומת פינסקר והרצל שביקשו לפתור את בעיית היהודים בשלב אחד, באמצעות הקמת מדינה, אחד העם חשב, שיש לעשות "להכשרת לבבות העם ללאומיותו" קודם להקמתה של המדינה. לטענתו, הפכה היהדות מאז תום הבית השני מדת המתווה דרך לחיים לאומיים בארץ ישראל, למערכת מצוות, שבה הודחק המרכיב הלאומי. בשורה של מאמרים שפרסם בעיתונות העברית ואשר זכו להד רב, טען אחד העם שתפקידה של הציונות בשעה זו, הוא לחנך את היהודים ללאומיותם, רק לאחר שיאמינו שהם עם ככל העמים, תחדור בהם המוטיבציה לכונן מדינה משלהם. לפיכך, בשלב ראשון יש להקים בארץ ישראל מרכז תרבותי, שיתווה דרך ויהווה מרכז להכשרתם הלאומית של היהודים. רק בשלב הבא תוקם שם מדינתם הלאומית. במקביל לפעילותו הפוליטית והפובליציסטית, עמד אחד העם במרכזה של פעילות ספרותית ענפה. הוא נחשב כבעל אסכולה ספרותית-לאומית, שהתייצבה אל מול האסכולה, שאותה ייצג ברדיצ’בסקי, שדגלה בשילוב הספרות היהודית עם הספרות הבין-לאומית. שיאה של פעילותו הספרותית של אחד העם היה בעריכת כתב העת השילוח. מאחר וראה בפעילות הספרותית, חלק בלתי-נפרד מפעילותו הלאומית, ביקש אחד העם לגייס את הספרות בכלל ואת השילוח בפרט לטובת אותה פעילות. בגיליון הראשון של השילוח, שיצא לאור בברלין ב- 1896 הוא טען, שיעדו של כתב-העת הינו "לדעת את עצמנו, להבין את חיינו ולכונן עתידותינו בתבונה", וכפי שמצוטט במעטפת היום הראשון "לכלל העם אנו מכוונים לבנו. שימצא הוא במכתב-עת זה מזון נאות לרוחו ודברים הנחוצים לו לדעת, בשביל לגדור פרצותיו ולבנות הריסותיו".
בבול מצוינת הכותרת של כתב העת: מכתב-עת חדשי למדע, לספרות ולענייני החיים. לאורך זמן הפך השילוח לכתב-העת החשוב ביותר בשפה העברית. גדולי הסופרים והמשוררים פרסמו בו. ממנדלי מוכר ספרים וברנר ועד ביאליק, פיכמן ועגנון, ומיטב הפובליציסטים ראו בו במה חשובה ביותר. ב- 1902 החליף יוסף קלוזנר את אחד העם בעריכת השילוח, ועד סגירת כתב-העת ב- 1926 ביקשו יורשי אחד העם ללכת בדרכו.
ד"ר יוסי גולדשטיין,
אוניברסיטת חיפה
מעצב הבול: דניאל גולדברג , נולד ביוהנסבורג דרום-אפריקה. עלה לארץ ב- 1983 וסיים את לימודיו במחלקה לעיצוב גרפי ב"בצלאל". ועובד כארט דיירקטור בחברה לעיצוב ותקשורת ממוחשבת.