מועדים לשמחה תשכ"ג
חזון אחרית הימים בנבואה הישראלית כולל את ישועתו של עם ישראל ואת אושרו של המין האנושי כולו. תוכנה של הישועה מקיף את החירות המדינית, את השלמות המוסרית ואת הטוב החומרי והרוחני כאחד. חזון האחרית קשור בחזון המשיח, איש מזרע דוד מלך ישראל, שעליו יטיל ה’ את הגשמת החזון. באופנים שונים בא החזון הזה לידי ביטוי בדברים של הנביאים, והצד השווה שבכולם הוא, ש"אחרית הימים" – או "ימות המשיח" – באים כניגוד למשטר הרשע, הקנאה והשנאה בעולם הזה בין אדם לאדם ובין עם לעם.
דומה, כי הציור הנעלה והשלם ביותר של חזון האחרית בא בדברי הנביא ישעיהו בן אמוץ, ובייחוד בפרק י"א של ספרו. בניגוד למושל העריץ, הכובש והמשעבד – בדמותו של מלך אשור, המתפאר בגבורתו ובעריצותו – מתואר כאן מושל צדיק, "חוטר מגזע ישי", אשר תנוח עליו "רוח ה’, רוח חכמה, ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעה ויראת ה’". מושל מחונן ומופלא זה ישפוט בצדק את הדלים ואת ענווי הארץ, וללא אלמות, אלא "ברוח פיו" ינצח את הרשע; הצדק יהיה אזור מותניו, והאמונה – אזור חלציו. ציור משיחי זה מגיע לשיאו בתיאור השלווה האידיאלית בין בעלי החיים:
"וגר זאב עם-כבש
ונמר עם-גדי ירבץ…
…ושעשע יונק על-חר פתן…"
הטורף וטרפו חיים חיי צוותא שלווים. הכבש התמים אינו פוחד מפני הזאב, הגדי הרך רובץ ליד הנמר העז, העגל בן הבקר מתהלך עם כפיר האריה, ונער קטן נוהג בהם; הפרה רועה באחו עם הדוב, והאריה אוכל תבן כמו בן הבקר; אף התינוק הרך אינו חושש להניח ידו על מאורתו של הפתן והצפעוני. אפשר שלא נתכוון הנביא אלא למשל אליגורי, שחיות הטרף מסמלות בו את רשעי הארץ שבזמנו ושבכל הזמנים, את התקיפים והעושקים, את הכובשים והמשעבדים; ובני הצאן והבקר – את החלשים והעשוקים, הדלים והמשועבדים. התקיף לא יוסיף לתקוף ולעשוק, והחלש יחיה לבטח, לא יירא ולא יפחד. במקום הרשע והעריצות יבוא שלום ורעות, אין עושק ואין עשוק באדם ובעמים. ואפשר שחזה הנביא את הדברים כפשוטם, וחזונו מקיף לא את האדם בלבד, אלא את הבריאה כולה : כל הרע כולו יכלה, לא הרע האנושי בלבד, אלא הרע שבכל הטבע כולו. השינוי המהפכני, שעתיד לבוא עם ממשלתו של ה"חוטר מגזע ישי", יבוא כתוצאה מתשובת האדם אל האלוהים ואל דעת האלוהים, המחייבת עשיית משפט וצדקה וחידלון הרע והעוול: "לא-ירעו ולא-ישחיתו בכל-הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את-ה’ כמים לים מכסים". (ישיעיהו י"א,ט’).