מועדים לשמחה תשכ"ד

 בין שנים עשר ספרי הנבואה הקטנים שבספר תרי עשר מיוחד במינו הוא ספר יונה, שאינו קובץ נאומים נבואיים, אלא סיפור של מאורע, אשר אירע לגיבורי יונה בן אמתי הנביא. ה’ שולח את יונה בשליחות נבואית, אך לא אל עמו, אלא אל נינוה העיר הגדולה – בירתה של אשור – להוכיח את תושביה ולהזהירם מפני הרעה, שהוא אומר להביא עליהם, כי "עלתה רעתם" לפניו. אולם נביאנו אינו רוצה בשליחות זו, והוא סבור, שאם יימלט מארצו, יוכל להשתמט מן השליחות, ולא תשיגנו יד אלוהי ישראל. ירד יונה ליפו, שכר מקום באונייה ההולכת למרחקים אל תרשיש שבירכתי מערב וניסה "לברוח מפני ה’". אך ה’ הטיל רוח גדולה "ויהי סער גדול בים והאונייה חישבה להישבר". המלחים  ושאר הנוסעים נבהלו והתחילו לקרוא איש אל אלוהיו ולהתפלל, ורק יונה – שידע, כי בגללו התחוללה הפורענות – לא עשה דבר, אלא ירד אל ירכתי הספינה ונרדם שם. אנשי האונייה העירוהו וניסו לחקור בשל מי הסער ומי אשם בצרה המתרגשת ובאה. הפילו גורלות ונודע להם, כי יונה הוא שהביא עליהם את הסכנה. הוא לא הכחיש את הדבר, אף יעץ להם כי יטילהו אל הים, ואז ישקוט הים מזעפו. וכך היה.

יונה הוטל אל הים, וה’ זימן לו דג גדול לבלוע אותו, ויהי יונה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות. בצרתו הגדולה פנה הנביא אל אלוהיו, וה’ שמע לקולו, והדג הקיאו אל היבשה.

למד נביאנו לקח ממה שאירעהו ולא הוסיף להשתמט. משחזר ה’ והטיל עליו שנית את השליחות לנינוה. הלך ובא אל העיר הגדולה, עבר בחוצותיה והכריז: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת !". אנשי העיר נבהלו, נכנעו מפני האלוהים "וישובו איש מדרכו ומן החמס אשר בכפיהם". אלוהים רצה את תשובתם, ניחם על הרעה, ולא החריב את העיר.

נבואתו של יונה לא נתקיימה, והנביא הצטער ורגז: עיר החמס ניצלה, האלוהים מחל לפשעיה וביטל את גזרתו, והוא – הנביא - עלול להיראות בדאי. זה היה חששו הראשון, ומשום כך ניסה לברוח מפני השליחות. בייאושו הוא מבקש למות ויוצא את העיר, עושה לו סוכה לצל, והאלוהים  מצמיח לו בן לילה קיקיון בעל עלים רחבים, ובצלם יושב יונה ונהנה בינתיים. אך למחרת בעלות השחר משלח ה’ תולעת בקיקיון, והקיקיון יבש ואיננו. ותך השמש על ראש יונה ושוב גובר ייאושו והוא מבקש נפשו למות.

כאן בא ה’ ושואלו:

"אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו, שבן לילה היה ובן לילה אבד – ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתיים עשרה רבו אדם…ובהמה רבה?!.

ספר יונה נקרא כהפטרה בתפילת המנחה של יום הכיפורים, כשהמוני המתפללים מצפים למחילת חטא, לביטול גזר דינם הרע בכוחה של התשובה והתפילה ולגמר חתימה טובה.

 הצייר: ז’אן דוד נולד בשנת 1908 בבוקרשט שברומניה. הוא התחיל לצייר בגיל 15 ולאחר מכן השתלם בפריס. בשנת 1942 הוא הצליח להימלט מרומניה הכבושה ע"י הנאצים והגיע לארץ ישראל בספינת מפרשים קטנה. הוא שרת בצי הבריטי והתיישב בארץ, עם גמר מלחמת העולם השנייה. עם קום מדינת ישראל שימש ז’אן דוד כיועץ הממשלה לעיצוב המוצר. הוא צייר את הכרזות הראשונות של החברה הממשלתית לתיירות שזכו בפרסים בתערוכות בין-לאומיות בחוץ לארץ כמו – פרס ראשון בטנג’יר בשנת 1953, במילנו בשנת 1954 ובטוקיו בשנת 1955. כרזתו "…יונה והדג" הועתקה והודפסה ב"אינצקלופדייה בריטניקה". ז’אן דוד הוא חבר התאחדות הגרפיקאים הבין-לאומית AGI.