מועדים התשמ"ח

 בית הכנסת

למעלה מאלפיים שנה ממלא בית-הכנסת תפקיד מרכזי בשמירת רצופותם של החיים היהודיים. בית-הכנסת הוא מוסד יהודי מקורי, והיה נפוץ ומקובל כמקום תפילה בארץ ובתפוצות כבר בימי בית שני ואחרי חורבנו של בית המקדש הוא הפך להיות המוקד היחיד של עבודת הקודש בקהילות היהודיות .

בבית התפוצות ע"ש נחום גולדמן בתל-אביב מצויים שחזורים מדויקים של כמה בתי-כנסת ברחבי תבל מתקופות שונות. שלושה מהם מוצגים בסדרת בולים זו. בארצות הנוצריות הוטלו הגבלות חמורות על בניתם של בתי כנסת, שעל פי חוק חייבים היו להיות נמוכים ולא בולטים לעין. "אלטנוישול" - בית הכנסת הישן חדש" נבנה במאה הי"ד בסגנון גותי במרכזו של הרובע היהודי בעיר פראג בצ’כסלובקיה. הוא בנוי מתחת למפלס הרחוב, ויש לרדת כמה מדרגות, כדי להגיע אליו. הדבר נובע משיקול אדריכלי, לאמור: היות והמבנה היה חייב להיות נמוך, ניתן היה ליצור גובה פנימי על-ידי הנמכת הריצפה.

ה"אלטנוישול" הוא העתיק מבין בתי הכנסת באירופה, שעדיין בשימוש. שמו נתן השראה להרצל לקרוא לרומן האוטופי שכתב על מדינת היהודים בארץ-ישראל בשם "אלטנוילנד", היינו ישנה- חדשה. בבית כנסת  זה קשורה האגדה על "הגולם מפראג".

גם תחת שלטון האיסלאם הוטלו מגבלות חמורות על בתי תפילה יהודיים. לעתים קרובות נאסרה כליל הקמתם של בתי כנסת חדשים, ואם אכן הותרה, היה גובהם חייב להיות נמוך מן המסגד הנמוך ביותר בעיר. לכן לא היו בתי הכנסת בארצות הללו אלא מבנים קטנים. אך היו גם יוצאים מן הכלל ובכמה מקומות הוקמו בתי כנסת, שהיו בניני פאר. אחד הידועים שבהם הוא בית-הכנסת הגדול שבעיר חלב (ארום-צובא, סוריה). הוא הוקם במאה התשיעית (אם כי יש מסורת המשייכת אותו למאה הרביעית או החמישית). צורתו מושפעת מסגנון המסגדים הגדולים בקהיר. בחצר הפנימית המרכזית עמד דוכנו המוגבה והמקורה של בעל הקריאה. קהל המתפללים ישב בשדרת עמודים מסביב, כשהתיבה הראשית (בסך הכל היו בו שבע תיבות) הייתה ממוקמת בגומחה שבקיר. כתב היד של אהרן בן אשר, ההעתק העתיק והמפורסם ביותר של ספר התורה, היה שמור בבית הכנסת הזה. כשהועלה באש בפוגרום שהשתולל בחלב ב- 1947, עלה בידי אחד מבני העדה להציל את המסמך יקר-הערך הזה, שמאוחר יותר הוברח מסוריה לישראל.

האמנציפציה שהחלה להתפשט בשלהי המאה הי"ח, הקנתה ליהודים מעמד של אזרחים שווי-זכויות ועודדה אותם לצאת מבין חומות הגטאות. הקמת בתי כנסת מפוארים ובולטים לעין הייתה אחת הדרכים להפגין קבל-עם את שויונם. יחד עם זאת וכדי להמחיש את אופיים        

השונה כיהודים, אומצו לעיתים קרובות סגנונות בניה מזרחיים. בגרמניה הוקמו כ- 200 בתי כנסת מהודרים, שרובם ככולם נחרבו על-ידי הנאצים. דוגמא מובהקת לסוג זה של בתי כנסת הוא "היכל  היהודים" בעיר פירנצה באיטליה, המרהיב ביופיו אפילו בעיר הזאת. המוטיבים המזרחיים שלו בולטים לעין בכיפתו, בצריחיו ובקשתותיו דמויות הפרסה, ואותם סימני ההיכר נראים גם בפסיפסים ובמרצפות הרב-גוניים שבפנים-הבניין.

 ג’פרי ויגודר