בול מרד הגטאות

 כ"ה שנה למרד הגטאות

לפני עשרים וחמש שנה נתנו יהודי גטו וארשה דוגמא של גבורה יהודית ואומץ לב במלחמה למען כבוד העם והדמות האנושית. כאשר בערב חג החרות תש"ג 19 באפריל 1943 פרץ המרד הגדול תחת פיקוד מרדכי אנילביץ. גבורת לוחמים אלה, אין אחות לה בתולדות הנאבקים לחיים, ולחירות ולכבוד העם. עוד בקיץ 1941 הוקמו בגטו  וארשה קבוצות הגנה על ידי הנוער החלוצי. בגטאות אחרים קראו להתנגד למשלוחי היהודים ובגטאות וילנה, קובנה ומינסק התארגנו קבוצות פרטיזנים יהודיים לפעולות נגד הגרמנים. היו אלה תנועות הנוער הציוניות שארגנו את קבוצות הלוחמים ושהקימו ביולי 1942 בגטו וארשה את "הארגון היהודי הלוחם" שהתייצב מול האויב הנאצי בקרב פתוח. באוקטובר 1942 הוקם תיאום בין נציגי המחתרת היהודית בפולין.

בינתיים נמשכה העברת היהודים למזרח, ומכונת ההשמדה הנאצית פעלה במלוא הקצב בהתאם לתכנית שנקבעה בישיבה הסודית שנתכנסה בברלין-ואנזה בינואר 1942, ושדנה בהכנת ה"פתרון הסופי". עשרות ומאות רכבות נעו מזרחה ללא הפרעה מצד איזה גורם שהוא, בדיוק כפי ששערו זאת הגרמנים. פולין נמצאה מכל הבחינות, כמקום, אותו בחרו הגרמנים לביצוע זממם האכזרי. כל דרישות היהודים שהפולנים יתנו להם נשק להגנה נגד הרוצחים נשארו ללא מענה. ד"ר עמנואל רינגלבלום, ההיסטוריון הדגול וממארגני המרד בגטו וארשה, כותב ביומנו: "במשך 44 ימי ה"אקציה" לא נשמע שום קול מן הצד ה"ארי"; שתיקה גמורה השתררה שם נוכח הדרמה המתרחשת לעיני מאות אלפי הפולנים…" . ברור לכל שהגורמים הממשלתיים של המחתרת הפולנית ידעו מה גורלם של מאות אלפי היהודים שהגיעו למחנות ההשמדה בפולין מכל קצות אירופה הכבושה.

השואה הגדולה והאיומה שכרתה ששה מיליון מבני עמנו התרחשה בדורנו ולעינינו. שואה זו היא אסונו של הדור הזה ואנו עצמנו עמדנו מול החיה הנאצית פנים אל פנים. חיה זו הרסה כל שהיה קדוש, ודרסה כל שהיה מקודש. מתוך הסבל, ההרג והחורבן עולה אלינו גבורת הלוחמים בגטאות וביערות; מסירות אחינו בצבאות בנות הברית שיצאו להיאבק עם הכובש הרצחני; שליחי היישוב ולוחמי תנועות המחתרת בכל ארצות הכיבוש ובן מעשי הגבורה של רבבות היהודים ואשר פרטי גבורתם לא נודע לעולם כיוון שהגרמנים לא השאירו זכר למעשים מהוללים אלה. כל הקורבנות קדושים וטהורים הם וזכרם ייחרת בלב העם.

 ב. מרדכי אנסבכר