יואל רקח

(התרס"ט-התשכ"ה)

(1909-1965)

 יואל רקח נולד בשנת 1909 בעיר פירנצה שבאיטליה. הוריו היו בני משפחות מיוחסות, שהעמידו במשך הדורות אנשי שם ליהדות איטליה. לאחר שסיים את חוק לימודיו בהצטיינות בגימנסיה הומניסטית. נרשם רקח ללימודי ההנדסה. בעצת מוריו, שעמדו עד מהרה על כשרונותיו היוצאים מהכלל בשטח המתימטיקה, עבר אחרי שנה ללמוד פיסיקה, וקיבל את התואר דוקטור לפיסיקה מהאוניברסיטה של פירנצה ב- 1930.

השנים שלפני מלחמת העולם השנייה היו שנות פריחה לפיסיקה באיטליה. קבוצת חוקרים צעירים, שחלקם זכו מאוחר יותר בפרס נובל, התרכזה באוניברסיטה של רומא סביב אנריקו פרמי, שעמד בראש הקבוצה שתכננה ובנתה באוניברסיטה של שיקגו ב- 1942 את הכור  האטומי הראשון. רקח היה במשך שנה עוזרו של פרמי ברומא, ולאחר מכן השתלם שנה נוספת בציריך במחיצתו של וולפגנג פאולי, מגדולי הפיסיקאים של המאה העשרים. לאחר – מכן החל להורות פיסיקה עיונית באוניברסיטאות של פירנצה ופיזה, וב- 1937 אחרי שעמד בתחרות כלל ארצית, נתמנה לפרופסור שלא מן המניין באוניברסיטה של פיזה, והיה אחד הפרופסורים הצעירים ביותר באיטליה באותה תקופה.

בשנת 1934 ביקר רקח בארץ-ישראל והפך לאוהד המפעל הציוני. כשפורסמו חוקי הגזע באיטליה ב- 1938 והוא פוטר ממשרתו באוניברסיטה, בחר רקח לעלות לארץ. האוניברסיטה העברית בירושלים חיפשה אז במשך מספר שנים פיסיקאי עיוני בעל שיעור קומה שיצטרף אל סגל המחלקה לפיסיקה. בעידודו של פרופ’ חיים ויצמן עלה רקח לארץ בשנת 1939 עם אימו, והצטרף לאוניברסיטה כפרופסור מן המניין לפיסיקה עיונית.

ב- 1940 התחתן עם זמירה לבית מני, ונולדו להם בת ושני בנים. ב- 1942 הצטרף לארגון "ההגנה" ועבר קורס מפקדי כיתות בקריית ענבים. עם פרוץ מלחמת העצמאות היה סגן מפקד אזור הר הצופים שהיה כבר אז,  כפי שהיה עד למלחמת ששת הימים, מובלעת יהודית בתוך שטחים ערביים. החל מחודש מרס 1948 ועד לסיום המלחמה היה רקח מפקד יחידה צבאית מדעית בירושלים. הוא בנה את ביתו בישראל וסירב, גם אחרי תום המלחמה באירופה, לחזור למשרתו בפיזה.

בתקופת לימודיו של רקח התפתחה תורת הקוונטים. חישובים מסוימים בתחום האלקטרוניקה הקוונטית לא נפתרו בדייקנות על ידי מדעני התקופה, רקח הצליח להגיע לתוצאות מדויקות, הודות לכושרו האנליטי המיוחד ושאיפתו לשלמות מדעית. את תרומותיו המקוריות הגדולות לפיסיקה הביא רקח בירושלים, דווקא כשהיה מנותק מזרם הפיסיקה הראשי במשך כחמש שנים בגלל מלחמת העולם השנייה. תרומות אלו נולדו כתשובה על בעיות שהתעוררו אצלו תוך לימוד הספקטרוסקופיה האטומית, ומאמריו בתחום זה שפורסמו בשנים 1949-1942, נחשבים כיום לעבודות מופת.

 לאות הוקרה על הישגיו המדעיים קיבל רקח תוארי כבוד רבים. הוא היה חבר כבוד של מכון ויצמן למדע (1959) , ד"ר למדעים לשם כבוד של אוניברסיטת מנצ’סטר (1961), וחבר כבוד זר של האקדמיה האמריקאית למדעים ולאמנות (1963). הוא קיבל את פרס ישראל במדעי הטבע (1958) ופרסים אחרים. האיגוד הבין-לאומי לאסטרונומיה קרא על שמו מכתש על הירח (1970).

בשנות חייו האחרונות שימש רקח רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים, עם תום הכהונה היה רקח מלא תכניות לחידוש עבודתו המדעית. יחד עם קבוצת הספקוטרוסקופיה העיונית שלו בירושלים התכוון להשתתף בכנס הבין-לאומי לספקוטרוסקופיה אטומית, שעמד להתקיים באמסטרדם לכבוד שנת המאה להולדת הפיסיקאי ההולנדי זימן. יומיים אחרי צאתו את הארץ מצא את מותו בפירנצה, בבית בו נולד וגדל, בגלל דליפת גז במתקן הסקה ישן.

 ברקע הבול: דיוקנו של יואל רקח נראות כמה נוסחאות שנלקחו מעבודותיו המדעיות החשובות ביותר.

 המעצב: סלבה דוזורץ נולד באוקראינה בשנת 1941. הוסמך כאמן גרפי בשנת 1965. לפני עלייתו ארצה בשנת 1990, עבד בק"ב בבתי הוצאה לאור במחלקה לאיור ופרסום. השתתף בתערוכות  לאיור ספרים וזכה בפרסים. סלבה דוזורץ נפטר חודשיים לפני הופעת הבולים הראשונים בעיצובו.