דרך הדואר הממלוכית -יום הבולאות

דרך הדואר של האימפריה הממלוכית בארץ ישראל  (1516-1260)  עברה בין בירתה קהיר לבין בירת הצפון – דמשק ומרכזים חשובים נוספים. הדרך ושלוחותיה שימשו להעברת ידיעות מקצווי האימפריה אל עיר הבירה.
 

הדרך ממצרים, שעברה בצפון סיני, התפצלה לשני מסלולים בהגיעה לעזה: לכיוון כַּרַכּ בירדן - דרך בית גוברין וחברון ועוד; ולכיוון דמשק - דרך ג’תין (גיאה), קטרה (גדרה), לוד, ג’נין, בית שאן ועוד.
 

רשת הדואר הממלוכית הייתה מבוססת על שלושה מרכיבים: דואר סוסים, דואר יונים ודואר סימני אש/עשן. מערך זה נקרא בָּרִיד. הבריד היבשתי השתמש בסוסים מהירים, המיועדים בלעדית לשליחים מטעם הסולטאן היושב בקהיר. שליחים אלה נבחרו בין הממלוכים המקורבים ביותר לשליט.
 

הסֻולטָאן הממלוכי הרביעי אל-ט’אהר בָּיבָּרְס אל-בונדוקדארי (1277-1260) , מבסס האימפריה הממלוכית, החיה את הבריד ושילב אותו במערך הצבאי של שלטונו. שיא תיפקודו של הבריד היה בזמן שלטונו השלישי של אל-נאצר מחמד אבן קלאאון (1310 -1341).
 

מערך דואר זה הסתמך על תחנות בריד ("מָרְכָּז") במרחקים סדירים, שבהן השליח החליף מייד את סוסו לסוס רענן. כשאנשי התחנה היו רואים מרחוק את השליח מתקרב – עם סימני ההיכר כגון צעיף משי צהוב המחובר לצווארו ומתנופף באוויר; מדליון גדול מכסף מסביב לצוואר ; וסוס שבדרך כלל זנבו היה קשור – הם היו יוצאים לקראתו  עם הסוס הרענן, המוכן להמשך הדרך. הדואר הגיע מקהיר לדמשק תוך ארבעה ימים לכל המאוחר.
 

במטרה להקל על המכשולים אשר בדרך, ביברס בנה ושיקם גשרים. סימן-ההיכר של של סולטאן זה – האריה / ברדלס – אשר הופיע בחלק מהבנייה שלו (כפי שהומחש בבול)עיטר לפחות שניים מהגשרים שבנה – גשר אחד ליד קהיר, וג’סר ג’נדאס שליד לודאחת מתחנות הבריד החשובות.
 

דרך הדואר הממלוכית הטביעה את חותמה על ארץ ישראל, ומספר שרידים מרשימים של אותה רשת עדיין מעידים בשטח על חשיבותה כגשר יבשתי בין הארצות השונות.

ד"ר קטיה ציטרין-סילברמן
מרצה, המכון לארכיאולוגיה והחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת
האוניברסיטה העברית בירושלים