משמעות בעלי החיים בחגי תשרי

ביהדות יש לשנה ראש. יש ראשית, פתיחה. וכמו ראש הגוף, שהוא מרכז הפיקוד של הגוף, כך גם ראש השנה על ארבעת חגיו יכול להיות כינון מודעוּת של השנה כולה, מרכז הפיקוד שלה. כדי שלא ניסחב אל השנה, ובעצם אל החיים, כהמשך שגרתי וחסר מעוף של השנה הקודמת, יש מהלך ייחודי של התכווננות לקראת השנה החדשה. התהליך המרענן הזה הוא עבור אומה שלמה, אך הוא יכול לשמש גם כל אדם ואדם במסע האישי שלו. כל ישראלי מוצא משהו שפונה אל ליבו בחגים האלה: יש שנמשכים אל הקול הקמאי של השופר; יש האוהבים את התחושה המרוממת של יום שכולו תפילה ביום כיפור; ויש שמרגישים ’הכי בבית’ רק בתוך סוכה ארעית. כל אלה ועוד פרטים רבים אינם אלא ביטויים של התהליך המהותי הזה, שיש לו ארבע (או שלוש וחצי) תחנות. אפשר לקרוא להן גם ארבעה שלבי כיול נפשי לקראת השנה החדשה: ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמיני עצרת. כל אחד מהשלבים האלה מלא בעומק ומשמעות, ואפשר לראות את הביטוי של המהות בכיוונים שונים. כלומר בכל חג יש הרבה ביטויים של המהות שלו, וניתן להתייחס אל ביטוי מסוים בתור צוהר להבנת מהות החג, לדוגמה: הביטוי של תוכן התפילות המשתנה מחג לחג; הביטוי של המצוות המעשיות של כל חג; קריאת התורה בכל חג; הקרבנות; העצמים הלקוחים מעולם החי והצומח הייחודיים לכל חג; וההקשר ההיסטורי של כל חג. בכל אחד מביטויים אלה ניתן לגלות את אותו מהלך פנימי של החג.

בעלי החיים הם מוטיב חוזר בחגים אלה, ואף הם משקפים מהות, כמובן, כמו שאר ביטויי מהות החגים. שלושת בעלי החיים המבויתים העיקריים בסביבת האדם – כבש, עז ופרה – מקבילים לכל חג, וכן הם מקבילים גם לעמדה נפשית מסוימת, שניתן לזהות עם חלקים שונים המצויים בנפש של כל אדם. חגי תשרי הם הזדמנות לחזק את שלוש התכונות האלה בנו, ולרתום אותן לטובת שנה מלאה במודעות ועשייה מכוונת.

ראש השנה (איל)

וְתִזְכֹּר לָנוּ אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ

(מתוך הברכות לסימני החג)

האיל מסמל את עקדת יצחק, את הרחמים האלוהיים רגע לפני העקידה וטרם החלפתו של יצחק באיל.

קרן האיל – השופר שעימו תוקעים בראש השנה נועד לעורר את הנפש לחזרה בתשובה, לתפילה ולרחמי שמיים.

ראש השנה הוא גם יום הדין ויום המלכת אלוהי ישראל. זהו יום שבו בני האדם מכירים במלך של הקוסמוס שאינו נראה, וממילא מוכנים לתת בפניו דין וחשבון על מעשיהם. בזה מתבטאת המלכתו לעומת המלכת מלך בשר ודם, המבקש או דורש כוח או מיסים או שטח. ’רחמנא ליבא בעי’, כלומר אלוהים מבקש את פניית לבבנו אליו. הכבש הוא סמל לדבקות ברועה, והוא ידוע בהיותו נוח להיכלל בעדר. כך גם אנו בראש השנה כבני מרון, כעדר של כבשים המהלכים לפניו. לא בכדי מריעים תרועה כתרועת המלכת מלך בשופר הלקוח מחיה זו.

יום הכיפורים (שעיר)

וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה 

(ויקרא טז, כב)

השעיר לעזאזל, שנשלח אל המדבר ביום הכיפורים ע״י הכוהן הגדול, הושלך מצוק גבוה עד שהתרסק במורד ההר.

מעשים מסוג זה מסמלים כפרה בדרך של התרחקות מהחטאים ותקווה להתחלה חדשה.

זהו יום חתימת הדין במשפט האלוהי אשר החל בראש השנה. 

יום כיפור הוא יום של רחמים. הוא יום שבו גם אנחנו וגם אלוהים מכירים בכך שנבראנו (על ידו) עם כל מיני יצרים שונים, by definition. ’ואביתה תהילה’ דווקא מנבראים כאלה, המעוררבים מטוב ורע ועל רקע זה מבקשים סליחה. העז, השעיר, היא חיה מורדת, נועזת ונחושה, ואינה נוחה לרעיה כמו הכבש בגלל מנה כפולה של אופי. בשיא היום הזה איננו מבקשים להחליף את השעיר בכבש צייתן, שכן לא אנחנו ולא אלוהים רוצים לוותר על העוז של העז. אלא אנחנו רוצים להשליך לעזאזל את כל הרע שבעזות שלנו , ואילו את הטוב שבנו להקדיש למען האלוה ולמען העולם.

סוכות (פר)

שִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד מִי? כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת 

(סוכה נה ע"ב)

בכל אחד מימי חג הסוכות הוקרבו פרים, ובסך הכול 70 פרים כנגד 70 אומות העולם.

סוכות הוא החג היחיד המאזכר ומזמין את כל אומות העולם לקחת בו חלק ולעלות לירושלים.

חג הסוכות הוא חג של שמחה, שלווה, נינוחות וחדווה בריאה. כבר לא עסוקים בתיקון, בירור או אישוש של היחסים בין אלוהי ישראל והעולם, אלא עסוקים בחגיגה יחד (לכן במקורות חז"ל סתם ’חג’ משמעו סוכות). זו גם ההזדמנות להזמין ולהיפתח לתקשורת עם שאר העולם, להזמין את אומות העולם להיות שותפים לקשר בין השמיים ויושבי הארץ, ובייחוד בפתח עונת הגשמים, המסמלת את הברכה המגיעה משמיים לארץ. הפר הוא סמל של פריון, שכן הוא החיה שהאדם הכי מתברך מגופה ותוצריה. עד היום חלבה, עורה ובשרה הם חלק הארי של כל אחת מהתעשיות הללו. בחג הסוכות אנחנו פוגשים את אומות העולם בשיתוף של פריון, ברכה ושמחה ולא במלחמה או ניכור.