התאחדות בולאי ישראל | Israel Philatelic Federation
חיפוש בקטלוג
חיפוש לפי
נושא:
שנה:
קטלוג:
חפש
בולי חנוכה

בולי חנוכה

 בכל בית יהודי מדליקים למן כ"ה בכסלו במשך שמונה ימים נרות חנוכה, לזכר ניצחון החשמונאים, נס פח השמן וחנוכת המקדש על ידי יהודה המכבי. אין אפוא פלא, שבין תשמישי המצווה הקדומים והנפוצים ביותר ביהדות, תופסת מנורת החנוכה את אחד המקומות המכובדים ביותר.

יש להניח, שבימי קדם נהגו להעמיד נרות קטנים זה ליד זה, כשבכל אחד מהם פי-השמן ופי-הפתיל ואלה היו וודאי הדוגמאות הראשונות ל"שרגא דחנוכתא" הנזכר בתלמוד. במרוצת הזמן התפתחו צורות מנורת החנוכה, למן מנורות החרס והאבן ועד מנורות הפליז, הארד, החרסינה והכסף של ימינו. כבכל יצירה אומנותית בעלת עבר של דורות רבים, כגון בתי-כנסת, מצבות בתי-עלמין, הדסים לבשמים, כתובות וכיו"ב, משתקפת גם במנורת החנוכה סינתזה מעניינת, ופעמים גם נאה, בין הנימה היהודית, פרי המסורת העתיקה, לבין השפעות ססגוניות, בנות הזמן והסביבה. ואכן המבנה של מנורת החנוכה, צורות דפנותיה, בזיכיה, ה"שמש" האלמנטים הארכיטקטוניים והעיטורים מכאן, המוטיבים הלקוחים מעולם החי והצומח, תיאורי דמויות, סמלים, כתובות כל אותו עולם קישוטי עשיר ומגוון של צורות ונושאים המתגלים בחומרים ובעיבודים השונים, ומאפשר לנו לעקוב יפה אחר התפתחות תשמיש מצווה זה ואחר התפתחות הטעם האומנותי של יוצרו האלמוני משך תקופה ארוכה למדי, למן תקופת התלמוד ועד תקומת ישראל בימינו.

הבולים בסדרה חדשה זו מוקדשים לאילו טיפוסים מעניינים של מנורת חנוכה.

0.12 ל"י מנורת חנוכה עשויה פליז, ממרוקו, מהמאות ה- י"ח-י"ט, הנמצאת במוזיאון ישראל, היא אחת הדוגמאות הטיפוסיות למנורות חנוכה של יהודי מרוקו. מבחינה ארכיטקטונית הרי שורת הפתחים שבדופן האחורית שלה שמונה במספר כמספר בזיכיה בעלי קשתות פרסה, מעידים יפה על השפעת האדריכלות הערבית-מוסלמית על מבנה המנורות האלה. אך מבחינת העיטורים הן מגלות לנו את קיומו של קישוט יהודי עשיר, בעל מסורת של דורות רבים בארץ זו, הבא לידי ביטוי מצד אחד בתשלובת הנחמדה של סרטים אורנמנטליים, עדינים שמעל ומתחת הפתחים הנ"ל, המזכירים לנו את התשלובות של הערביסקא "היהודית" (השונה מהמוסלמית בשל הבלטת המוטיב הצמחי ולא הגיאומטרי, האופייני לערביסקא הקלאסית); ומצד שני באותו מוטיב יהודי עתיק יומין, הלא הם זוגות צפרים בהסדרם ההרלדי, הידוע לנו כבר מפסיפסי בתי הכנסת הקדומים, מהמאות הראשונות אחר חוב"ש (כמו בביהכ"נ העתיק בבית אלפא, למשל) ומקישוטי אילו תשמישי קדושה ומצווה באמנות המאוחרת יותר של יהדות אירופה. כמרבית מנורות החנוכה של היהדות הספרדית (באיטליה, הולנד וארצות המזרח), נועדה גם מנורת החנוכה של יהודי מרוקו לתליה ולא להצבה ולכן היא מצוידת בחלקה העליון על. בוו תלייה, עשוי בצורת גלגל מקושט בעיטור צמחי, המאפשר את תלייתה  גבי קיר.

0.25 ל"י מנורת חנוכה עשויה פליז, מפולין, מהמאה ה- י"ח, הנמצאת במוזיאון ישראל. במאות ה- י"ז י"ח נוצר בקהילות מזרח אירופה טיפוס מנורת חנוכה בעלת מוטיבים קישוטיים אופייניים. המוטיבים האלה, יצוקים או מגולפים בפליז, באו כאן לידי ביטוי אסתטי בעיקר על ידי עיצובם ההרלדי הנאה, הלא הם זוגות האריות, הצבאים, הצפרים או הנחשים הלופתים את כד השמן (כמו במנורת החנוכה שבציור הבול) או כתר תורה, עץ החיים, מנורה בעלת שבעה קנים או סמלים יהודיים אחרים וכל אלה בתוך משוגת עלים ופרחים המשמשת רקע תפאורי נחמד לדופן האחורית, ופעמים גם לדפנות הצדדיות, של מנורת החנוכה. ואכן, במנורות אלה ניכרת הנטייה הברורה של יוצריהן האלמונים, לפארן באורנמטיקה עשירה הלקוחה מעולם החי והצומח, במוטיבים אדריכלים וכן בסמלים יהודיים טיפוסים בדומה לאותם קישוטים המצויים לעיתים קרובות בציורי-קיר בבתי-כנסת הבנויים עץ, בגילופי האבן של מצבות בתי עלמין או במגזרות הנייר לשבועות. בניגוד למנורת החנוכה של יהדות ספרד ושל ארצות המזרח, הרי מנורת החנוכה האשכנזית בכלל ושל יהודי פולין במיוחד, עשויה במתכונת "בנין" בעל שלושה קירות (דפנות), פעמים אף בצורת חזית בית כנסת זעיר (לרמוז בוודאי ל"חנוכת הבית"), בעל יסוד מוצק (ארבע רגלים). מנורה זו ניתנת אפוא בדרך כלל להעמדה ולא לתלייה. פרט מעניין הוא, כי במנורות כאלו מצויים תמיד שני "שמשים" הקבועים בצורה סימטרית בראש הדפנות הצדדיות. בבתי הקיבול שלהם, שנועדו לקביעת נרות בניגוד לבזיכים המשמשים כלי קיבול לשמן מקובל היה, לדעת חוקרים אחדים, להשתמש כבפמוטות להדלקת נרות שבת.

0.70 ל"י מנורת כסף זקופה, מגרמניה, מהמאה הי"ז, ממוזיאון ישראל. ליד מנורת החנוכה הקטנה הנקראת בפי כל חנוכייה, ואשר נועדה לשמש בעיקר תשמיש מצווה ביתי, ידועה גם מנורת החנוכה הזקופה הגדולה, בה משתמשים להדלקת נרות חנוכה בבית כנסת. המנורה הזקופה נזכרת לראשונה במאה הי"ב, ע"י ר’ אברהם בן נתן הירחי, איש לונל שבפרובנס (צרפת). מנורות אלה, שפיארו לפנים את אולמות התפילה בבת כנסת רבים באירופה (איטליה, הולנד, פולין, גרמניה ועוד) נקבעו תמיד ליד ארון הקודש. רובן עוצבו בצורה קלאסית, כלומר במתכונת המנורה הקדומה, המתוארת, בין השאר, בשער טיטוס ברומא; לפעמים אף קושטו כניהן בהתאם לתיאור המקראי, בכפתורים ובפרחים, ופה ושם גולפו בסיסהן בצורת אריות זעירים רובצים, התומכים את כן המנורה.

עם חורבן יהדות אירופה והרס אוצרותיה האומנותיים-דתיים, לא נשתמרו ממנורות נהדרות אלו, אלא דוגמאות מעטות בלבד, שניצלו בשואה. ומנהג יפה הוא בישראל שמנורות זקופות כאלו, סמל חג החנוכה, מקשטות ומאירות בחג האורים (ובחג העצמאות, כשבמקום שמונה אורות נדלקים אז, כמובן, שבעה) לא רק חזיתות בתי כנסת, אלא גם בנייני ציבור, בעיר, במושבה ובקיבוץ.

 דוד דוידוביץ