תערוכת בולים בין-לאומית

שלושת הדרגים הגבוהים מסדרת "דואר עברי" – 250, 500, ו- 1000 מא"י – האין הם כמיהתו ומשאת נפשו של כל אספן בולי ישראל עתה, מקץ עשרים וחמש שנים, בא דואר ישראל "לספק את הביקוש" ומגיש את השלישייה הנדירה לבולאים, אמנם טבועים בתוך גיליונות מזכרת המונפקים לרגל תערוכת "ירושלים 73" ובמסגרת כ"ה למדינת ישראל.

כשם שהבולים המקוריים באו לחדש מסורת עתיקה והנושא של סדרת "דואר עברי" היו המטבעות – סמלי העצמאות הממלכתית של מדינת היהודים מלפני אלפיים שנה – כן באים גם שלושת גיליונות המזכרת האלה להעמיד את הציבור על הקשר הישיר העובר כחוט השני בין בוליה הראשונים של ישראל ובין סדרה זו, שבאה לציין את תערוכת הבולים הבין-לאומית השנייה במדינת ישראל.

מן הדין להזכיר, כי הכתובות המשותפות בשלוש המטבעות – שאחת מהן היא משנת ב’, השנייה משנת ג’ והשלישית משנת ד’ לחרות ישראל – היא "ירושלים הקדושה". שלושת שקלי הכסף מראים מצד אחד גביע מבית המקדש (המתואר גם בין כלי הקודש בשער טיטוס) ומצד שני שלושה רימונים – כסמל לפריחה ופריון. שקל הכסף הוא המפורסם מכל מטבעות היהודים. הוא מבטא רעיון שהגוהו חכמים כבר בימי קדם ושלא נס לחו גם בעידננו: עצמאות כלכלית – כפי שהיא משתקפת בהנפקת מטבעות לאומיות – חייבת לצעוד בד בבד עם חרות מדינית.

פרט מאלף נוסף הוא, כי הכתובת במטבעות היא בכתב העברי העתיק, למרות שבעת הטבעתן כבר הוחלף כתב זה באותיות המרובעות הנהוגות עד עצם היום הזה. גם עובדה זו מעידה על תודעת המסורת, שפיעמה באבותיו הלוחמים אשר אמרו לחדש ימים כקדם, עת לחמו בצורר הרומי. המקורות ההיסטוריים אינם מגלים לנו דבר על הנסיבות בהן הונפקו מטבעות המרד היהודי הגדול. למזלנו, נשתמרו עדויות על הנפקת בוליה הראשונים של מדינת ישראל בשנת תש"ח – על תנאי הסודיות והחופזה בהן הוכנו הציורים ע"י הצייר אוטה ווליש, נערכו ניסויי הצבע של שמונת הבולים בדפוס "הארץ" בתל אביב, גויס נייר ההדפסה ממקורות שונים ומשונים הותקן ציוד הדפוס בקריה והוחל בביצוע במחתרת, עוד לפני סיום המנדט הבריטי.

אחד הגורמים הלא מבוטלים אשר עיכבו אז את הדפסת הבולים הייתה העובדה, שההנהגה הלאומית של הישוב היהודי לא החליטה עדיין על שם המדינה העתידה להיוולד – ועל כן מופיעה בבולים הכתובת הסתמית "דואר עברי". מאז נפלטו ממכונות ההדפסה מיליארדים רבים של בולים הנושאים בגאווה את השם "ישראל". אולם, לבולינו הראשונים, שאינם נושאים כתובת זו, יישמר תמיד מקום מיוחד בהיסטוריה ובלב כל אספן .

ש. שמגר