התאחדות בולאי ישראל | Israel Philatelic Federation
חיפוש בקטלוג
חיפוש לפי
נושא:
שנה:
קטלוג:
חפש
בול יובל הצופיות העברית

בול יובל הצופיות העברית

 הצופיות בארץ החלה ב- 1919, עם הקמת גדודי-צופים בת"א והפיכת אגודת המשוטטים בחיפה לגדוד צופים. ראשי גדודים אלה אימצו את השיטה הבאדן פאולית כשיטת צופיות, ותוך שנה הוקמו גדודי צופים נוספים בירושלים, בשרון, בשפלה ובגליל. באותה שנה הוקם ארגון-גג "הסתדרות הצופים" לגדודים השונים אשר עד אז פעלו כגדודים עצמאיים, ללא קשר ביניהם, ועד שנת 1930 נתרבה מספר הגדודים והשבטים.

ב- 1934 נתגבשה ההכרה שיש להעמיד את הסתדרות הצופים תחת חסותה של מחלקת החינוך לכנסת ישראל, על מנת לשמור את אופייה הכללי ולהבטיח את אי-תלותה במפלגות. לכן כונסה ב- 1936 מועצה ארצית, אשר אישרה את החוקה החדשה, שהנהגת הסתדרות הצופים עיבדה יחד עם מחלקת החינוך, ובחרה במוסדות המרכזיים של התנועה. מאז הועמדה הסתדרות צופים תחת חסות של מחלקת החינוך שליד הועד הלאומי של כנסת ישראל ואחר כך של משרד החינוך והתרבות של ממשלת ישראל. גדלה התנועה ממאות חברים לאלפים ולרבבות, והיחידה הארגונית של הצופים הפכה מ"גדוד" ל"שבט".

בשנת 1941 החליטה מועצת התנועה בעיינות, לאחר שנוצר גרעין התיישבותי ראשון בתנועה, שתנועת הצופים תיהפך לתנועת נוער חלוצית, תוך הדגשת החלוציות שבהתיישבות. בהשראתו של הגרעין הראשון גובשו גרעינים נוספים מדי שנה בשנה. מטרתה של תנועת הצופים הוגדרה כלהלן: "חינוך הנוער העברי לערכי הרוח של עם ישראל, לעקרונות מדינת ישראל ולאחדות לאומית; להכשירו להגשמה ציונית חלוצית; לכוונו לחיי עבודה ולשירות העם, תוך הדגשת החלוציות בהתיישבות לכל גווניה; לטפח בו עצמאות, רגש של צדק, עזרה הדדית ויחסי אמת וכבוד בין איש לרעהו".

לאחר קום המדינה, בשנת 1951, יצרה הסתדרות הצופים יחד עם הצופים של המיעוטים את הפדרציה של צופי ישראל, אשר נתקבלה לארגון העולמי של הצופים, ובשנת 1956 גם לארגון העולמי של הצופות. הצופים של המיעוטים היו מאורגנים בהסתדרות הצופים הקתוליים, הסתדרות הצופים הערבים הישראלים או הסתדרות הצופים הדרוזים. החל משנת 1961 הוקמו גדודי צופים על יד בתי הספר הממלכתיים של המיעוטים ומספר הצופים של המיעוטים הגיע לאלפים. גלי העלייה שגרמו להתפתחות פרברים חדשים בערים ויישובי פיתוח בכל הארץ הביאו לריבוי נוסף במספר שבטי הצופים של תנועת הצופים העבריים. היסודות החינוכיים בתנועת הצופים, שהם משותפים לצופים העבריים ולצופים של המיעוטים הוגדרו כלהלן:

"לחנך את חבריה ברוח המידות וההבטחה של הצופה; לפתח בהם את הרגש החברתי ולעצב את אופיים האישי; להרגילם לסדר, לדייקנות, למשמעת ולהסתכלות; לסגלם לעבודה ולחיים בטבע, לחזק בהם את האהבה לארץ והנאמנות למדינה".