בולי יובלות
המושבה יסוד המעלה, ששמה נלקח מספר עזרא פרק ז’ פסוק ט’, נוסדה בשנת תרמ"ג (1883) באזור החולה על שפת האגם מי מרום. עולים מפולין ומספר תושבי צפת רכשו קרקע במקום זה ליישבה ולעבדה. בתחילת התיישבותם סבלו המתיישבים מאוד מקדחת והתקפות הבדויים בסביבה. כשמצבם הגיעה עד לנקודת המשבר, קיבל הברון רוטשילד את המושבה תחת חסותו וכך אפשר להמשיך בעבודתם. כיום לאחר הפיכת ביצות החולה על ידי יבוש האגם לאדמה פורייה, ממשיכה המושבה בהתפתחותה, כשתושביה מעבדים כ- 8000 דונם אדמה חקלאית.
קיבוץ מרחביה נוסד בשנת תרע"א (1911), כאחד הישובים הראשונים בעמק יזרעאל, אזור שהיה אז שומם ומלא ביצות. הערבים מכרו אדמותיהם ליהודים תמורת כסף רב, חשבו שמכירתן תביא להם רווחים, אולם היהודים לא יוכלו להתגבר על פגעי הטבע והמחלות שהפיצו הביצות. אך המרץ וההתמסרות שהושקעו על ידי המתיישבים היהודים הביאו ברכה לאדם ולאדמה ושדות העמק המוריקים כעת, הן הוכחה בולטת שאמנם טעו אז מוכרי האדמות. מרחביה היא משק המונה כיום כ- 600 תושב העוסקים ברובם בחקלאות. ובה נמצאים מוסדות הקיבוץ הארצי, בית הדפוס והוצאת ספרים, ומוסד חינוכי מפותח.
דגניה נוסדה בשנת תרע"א (אוקטובר 1910) ע"י קבוצת פועלים מחדרה וחוות כינרת, על אדמת הכפר אום-ג’וני. צורת חייהם שרעיונה נוסח במשפט אחד, והוא: "שוויון, עזרה הדדית, סבלנות וחופש – למען בנין כפר עברי משותף", נהפך למושג של קבוצה שנקראה בשם דגניה. כעבור 10 שנים הקימו בקרבת המקום קבוצה שניה שנקראה דגניה ב’, להבדיל מהראשונה הנקראת דגניה א’. בשטח בו התחילו 12 איש את חייהם החדשים נמצאת כעת "אם הקבוצות" היא דגניה , שמספר תושביה הם כ- 1000 נפש. בזמן מלחמת השחרור עברו על דגניה ימים גורליים כשהצבא הסורי התקדם לתוך גבולותיה בעצמה רבה ובנשק כבד מול נשק קל בלבד בידי תושבי המקום. אך איתנה הייתה ההחלטה של בני המקום לא לפנות את דגניה ולו באופן זמני בלבד ובהקרבה עליונה מול הפגזות קשות וטנקים הצליחו להדוף את האויב. אחד הטנקים הסוריים שהושמדו בקרב עומד היום בחצר המשק כסימן של גבורה.
הציירים: האחים מקסים וגבריאל שמיר נולדו בעיר ריגה, ולמדו גרפיקה שימושית בברלין. ב- 1934 . אחרי שהות של שנה אחת בשבדיה, עלו ארצה והתיישבו בתל-אביב. האחים שמיר הם מבין הגרפיקאים הטובים בארץ וידועים היטב לאספני בולי דואר ישראל. בול ירושלים. בול הקונגרס הציוני הכ"ג ועוד. צוירו על ידיהם.