בולי מצדה

 "צוק סלע בעל היקף ניכר, תלול מכל עבריו ומבותר מכל צדדיו ע"י גיאיות עמוקים. תחתיתם של אלו אינה נראית לעיני המסתכל, מכאן מזדקרים מצוקים תולים, אשר אין בעל חי המסוגל לעבור אותם אלא בשני מעברים קשים ביותר, האחד ממזרח  והשני הקל יותר במערב". כך מתאר יוסף בין מתתיהו, ההיסטוריון היהודי, את מצדה, השוכנת לחופו של ים המלח בגבולו המזרחי של מדבר יהודה מדרום לעין גדי. צוק המצדה מתרומם למעלה מ- 400 מטר מעל לסביבתו והשטח על פסגתו הוא כ- 80 דונם. מבצר טבעי אדיר, אשר יכול היה לעמוד בנקל בפני כל אויב, גם ללא ביצורים מלאכותיים. ינאי המלך החשמונאי, היה כנראה,  השליט הראשון אשר ביצר את מצדה, כעדות יוסף בן מתתיהו, בראשית המאה הראשונה לפנה"ס. בביצוריו אלה, אשר נבנו נגד הנבטים הסתתרו בני משפחת הורדוס בשנת 40 לפנה"ס, בעת שנמלטו מפני מתתיהו אנטיגונוס השליט החשמונאי החוקי.

הורדוס אשר הצליח לכבוש לעצמו את המלוכה בשנת 37 לפנה"ס, נאלץ בשל הסכנות הרבות אשר איימו על שלטונו, הן מצד העם עליו מלך, והן מצד גורמים חיצוניים – להקים ולחדש שורת מבצרים אדירים בלב מדבר יהודה, המשמש כמקום מפלט טבעי במקומות אחדים כשהגדול והמפואר שבהם הייתה מצדה. עדותו של יוסף בן מתתיהו המתארת את מפעלי הבנייה העצומים של הורדוס במקום, קיבלה לאחרונה את אישורה הארכיאולוגי המלא    בעת החפירות הנערכות עתה בקנה מידה גדול. הורדוס הקים במקום ביצורים אדירים – חומה כפולה המחוזקת ע"י עשרות אחדות של מגדלים, ובתוכה, כיאות למבצר מבודד בלב המדבר, מחסנים רבים שבתוכם צבר המלך שפע של מזון כמו חיטה, יין ושמן וכן מחסני נשק שיספיקו לעשרות אלפי חיילים לתקופה ארוכה. מצדה הייתה מרוחקת מכל מקום ישוב ועל כן התקין בה הורדוס מערכת בורות מים מופלאה שקיבולה הוא כ- 10.000 מ"ק מים ואשר נתמלאו במי שטפונות שהוזרמו בעזרת אמות מים מיוחדות. בתכנון מבריק וביצוע נועז הוקמו במקום ע"י אדריכלי המלך שורת ארמונות מפוארים בצפון המבצר ובמרכזו, וכן בתי מרחץ משוכללים ובניינים אחרים, כך שלא יפלו בהדרם מבנייני הממלכה המרכזיים בירושלים. לאחר מות הורדוס והתפוררות ממלכתו הוצבה במקום יחידת חיל מצב רומית.

המעוז הראשון אשר נפל בידי הקנאים בשנת 66 לספירה עם פרוץ המרד הראשון הייתה מצדה. מנחם בן יהודה הגלילי שעמד בראש הכובשים מצא את המחסנים מלאים כל טוב. לאחר זמן באו למקום אליעזר בן יאיר, אשר עמד בראש הקנאים במקום ושמעון בר-גיורא מאז ועד שנת 73 לספירה ישבו הקנאים במצדה. בכל אותה העת, כפי שמעידות החפירות, ניהלו הקנאים ובני משפחותיהם, שישבו בעיקר בחדרי החומות, חיים שקטים ומאורגנים. נראה כי אף בית כנסת היה במקום ומקווה והמורדים קיימו שם גם את מצוות המעשר. קטעי המגילות שנמצאו  בתוך עיי השריפה של המבצר מאשרים בצורה מוחלטת כי תאריך המגילות שנמצאו מצפון למצדה בקומראן ובמקומות אחרים באזור זה, אינו מאוחר לשנת 73, היא שנת נפילתה של מצדה בידי הרומאים.

זמן מה לאחר נפילת ירושלים, הושמו כ- 1.000 מגניי מצדה אשר כללו נשים זקנים וטף במצור ע"י עשרת אלפי חיילי הלגיון העשירי  שהבקיעו דרכם אל המבצר באמצעות סוללה עצומה שנשפכה על עבר הדרך ממערב, ומכונות מצור משוכללות. הנצורים בהנהגת אליעזר בן יאיר החליטו לשים קץ לחייהם, בראותם כי נותרה רק אפשרות נוספת אחת והיא נפילה בידי הרומאים. נפילתם רבת הגבורה של מגניי מצדה מסמנת את קץ המרד הראשון, ומה גדולה הטרגדיה שקיצו של המרד בא דווקא במקום בו החל בתנופה כה רבה. יש על כן סמליות רבה בקריאת הנוער הישראלי הנוהר למצדה בכל שנה "שנית מצדה לא תיפול".

 גדעון פרסטר