מאיר דיזנגוף
מאיר דיזנגוף (1936-1861)
ממייסדי תל-אביב ועמד בראשה בשנים 1925-1911, 1936-1928. נולד בסרביה, קיבל חינוך מסורתי ותיכוני. התנדב לצבא הרוסי ובסיום שירותו יצא לאודיסה והיה מפעילי מפלגת "רצון העם" ואף נאסר בשל השתייכותו למפלגה. עם שחרורו, החל לעסוק בפעילות ציונית וייסד בקישינוב ב- 1886 אגודה של "חובבי ציון". למד בפריז הנדסה כימית בשנים 1891-1888. נשלח על-ידי הבארון אדמונד דה-רוטשילד לארץ להקים בטנטורה בית-חרושת לבקבוקים למילוי יין מיקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב ("המזגגה"). הניסיון להפוך את החול לזכוכית נכשל ובית החרושת נסגר (1894).
ב- 1895 יצא לאודיסה, היה ממשתתפי הקונגרס הציוני החמישי, מתומכי הרצל אך ממתנגדי תוכנית אוגנדה בקונגרס השישי. ב- 1904 ייסד את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות בארץ. בספטמבר 1905 הגיע לישיבת קבע בארץ, התגורר ביפו ועסק ברכישת קרקעות נוספות למושבות הוותיקות. דיזנגוף נמנה עם הוגי רעיון הקמת שכונת הגנים "אחוזת בית" מחוץ ליפו, הצטרף לאגודה והיה אחד מפעילי הקמת השכונה ומייסדיה. נבחר לראש ועד השכונה מ- 1911. ומאז ועד יומו האחרון, להוציא הפסקה קצרה (1928-1925), עמד בראש השכונה תל-אביב אח"כ שימש כראש מועצת העיר ולבסוף כראש העירייה.
בנוסף לפעילותו הציבורית ייסד חברה מסחרית ליבוא ויצוא "מאיר דיזנגוף ושות’". עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה (1914) ארגן את "הוועד להקלת המשבר" שעסק בסיוע לנזקקים. בניסן תרע"ז, בימי גירוש תושבי יפו ותל-אביב עמד בראש "וועד ההגירה", שסייע בעזרה למגורשים, שהה עמם בגולה וכונה כ"ראש הגולה" (ריש גלותא). לאחר המלחמה נבחר מחדש לראש ועד תל-אביב. באותו זמן היה גם חבר הוועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל וחבר הוועד הלאומי הראשון. בראשית שנות העשרים תרם לפיתוח תל-אביב בין השאר בעומדו בראש מייסדי המרכז המסחרי הראשון ובסייעו להקמת תחנת הכוח הראשונה התל-אביב הוא אף קיבל בארצות-הברית הלוואה גדולה בסך 75 אלף לא"י להמשך פיתוחה של תל-אביב. בשל סכסוך תקציבי בין מפלגת "האזרחים" שייצג דיזנגוף ומפלגת הפועלים בעיר התפטר בדצמבר 1925 מראשות העירייה, ואת מקומו תפס דוד בלוך-לומנפלד נציג מפלגת הפועלים. כמה שנים התרחק דיזנגוף מפעילות מוניציפלית. ב- 1926 נבחר בקונגרס הציוני ה- ט"ו לחבר ההנהלה הציונית והממונה על ההתיישבות העירונית (המחלקה למסחר ותעשייה). ב- 1927 נבחר למועצת עיריית יפו ואף מונה לממלא מקום ראש העירייה. בסוף 1928 חזר למועצת עיריית תל-אביב ונבחר מחדש לראש המועצה, ומאז ועד מותו שימש בתפקיד זה. דיזנגוף חידש את פעילותו בחיי העיר ובין היתר לקח חלק בהקמת "יריד המזרח" במגרשי התערוכה בצפון תל-אביב (1934), והיה ממקימי מזח הפריקה הראשון בנמל תל-אביב ב- 1936. ב- 1931 הוקם מוזיאון תל-אביב לאמנות בביתו הפרטי בשדרות רוטשילד, הבניין שופץ ב- 1936 ובה’ באייר תש"ח הוכרז במקום על הקמת מדינת ישראל.
דיזנגוף הונצח עוד בחייו בקריאת רחוב על שמו – רחוב דיזנגוף, וכיכר על שם צינה דיזנגוף, אישתו. פעילותו, מסירותו ואהבתו של דיזנגוף לתל-אביב, בהפיכתה משכונת גנים לעיר העברית הראשונה, זיכוהו בכינוי "אבי העיר" . דיזנגוף חזה את תל-אביב כעיר רבת אוכלוסין המתפשטת לאורכה ולרוחבה, כעיר תעשייה וכעיר הספר, כעיר הנמל וכעיר מסחר בין-לאומי. כמרכז לתערוכות וכעיר פארקים, כעיר בה יהיו גני הילדים ובתי הספר פתוחים לכל הילדים חינם, כעיר מכללות ובתי ספר גבוהים, כעיר בה "ההכרה הלאומית והאנושית. של יושר וצדק, אהבת העבודה והיצירה העצמאית, השאיפה להגשמת האידיאל של ו"אהבת לרעך כמוך – כל זה חודר אל תוך הלבבות של הדורות החדשים וגובה המוסר והמידות
הטובות הולך הלוך וגדל".
מוגש ע"י צוות המוזיאון לתולדות ת"א יפו, מוזיאון הארץ.