בול יום הזיכרון תשל"ד  - 1974

 ביום הזיכרון לחללי צה"ל מתייחדת האומה עם זכר הגיבורים, שהקריבו את חייהם למען תקומת ישראל ושגשוגה. לכן קשה היה למצוא תאריך הולם יותר ליום הזיכרון מאשר ג’ באייר, הלא הוא ערב יום העצמאות של מדינת ישראל.

למרבה הצער מתארכת רשימת חללי המלחמה מדי פעם. קרוב ל- 6000 נפלו במלחמת העצמאות בשנת 1948, שבה הפכה ה"הגנה" דלת הציוד לצבא ההגנה לישראל, שהתפתח אולי לאחד הצבאות המהוללים בעולם. מבצע סיני של שנת 1956, שההצלחה האירה לו מבחנה טכסיסית, העלה את מס הדמים שהמדינה נאלצה לשלם. גם מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, קצרה את חייהם של מאות צעירים נוספים והרסה את חייהן של משפחותיהם.

מערכת ששת הימים, שבחוגים צבאיים ברחבי תבל זכתה לשבחים רבים בשל ניהולה המקצועי בתנאים של אי שוויון בולט, יצרה תחושה של שמחה וביטחון, כיוון שירושלים אוחדה שוב והכותל המערבי חזר לידים יהודיות, ואילו כיבושם של חצי האי סיני, רמת הגולן ושל הגדה המערבית הקנה לארץ הגנה מפני אויביה. את שש השנים שבאו לאחר מכן הקדישה ישראל לפיתוח ולבינוי, פעילויות המאפיינות זמני שלום. החקלאות, המסחר והתעשייה התרחבו. בעזה ובמקומות אחרים של השטחים המוחזקים הוקמו מרכזי ייעוץ לדיג ולגידול פרי הדר. חקלאי הגדה המערבית הודרכו בשיטות חדשות להגדלת היבולים ולשיפור הקרקע. כמו כן הוקמו בתי ספר ומפעלים לתועלתם של יהודים ושל ערבים כאחת.

ב- 6 באוקטובר 1973, שבו חל יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בלוח היהודי, שעה שאנשי הצבא האזרחיים של ישראל התכנסו לתפילה בצוותא, פרצה אש תופת והחלה משתוללת בגבולותיה הדרומיים והצפוניים של ישראל. בחיפוי טילים הרסניים מתוצרת סובייטית הופעלו אלפים של טנקים ושל מטוסים בו-זמנית על-ידי המפקדות המצרית והסורית, מתוגברים על-ידי חיילים עיראקיים, ירדניים ומרוקניים.

מיד הוחל בגיוס מילואים. ביום הקדוש ביותר של השנה, שבו הרחובות שוממים בדרך כלל, שבו אין משודרות תכניות רדיו וטלוויזיה ורק ניגוני התפילות בוקעים מן הדומיה, החלו צלצולי הטלפונים מחרישים את האוזניים. הוראות חירום שודרו מעל גלי האתר, משאיות החלו דוהרות ברחובות ומאספות גברים וצעירים, שנהרו מבתי הכנסת, כדי להחישם לבסיסיהם. רבים מהם היו עדיין עטופים בטליתותיהם, אחרים כבר הספיקו להצטייד בכובעי הפלדה או בנשקם האישי. במשך ימים אחדים היה גורלה של מדינת ישראל מונח על כף המאזניים, והעולם המתין לתוצאות המאבק. האמנם יעלה בידי האומה הקטנה הזאת, שאוכלוסייתה מונה פחות ממיליון ידיים עובדות, להחזיק מעמד נגד הכוחות המזוינים המאוחדים של הערבים, הנתמכים על-ידי ברית המועצות האדירה ? ואכן, תודות להקרבה עצמית ללא סייג של חייליה, ממשיכה ישראל להתקיים. העם בישראל ניצל מהשמדה ויהודי התפוצות שוב יכלו לנשום לרווחה ולהביט בגאווה על ארץ אבותיהם.

לעולם יכובד זכרם של חללי מערכות ישראל – מלחמת הקוממיות, מצבע סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת אוקטובר, המכונה גם מלחמת יום הכיפורים. שמותיהם ומעשיהם ייחרתו באותיות של אש – הם לא יישכחו לנצח.

 ס.מ.