יום הזיכרון התש"ב

 אנדרטת חטיבת השריון בעין זיתים

על אם הדרך לצפת שבגליל, ליד עין זיתים, נשקפת לעין הנוסעים בכביש אנדרטת-פלדה, לזכרם של חללי חטיבת שריון (מילואים) שחייליה לחמו בקרבות "קדש" , ששת הימים ויום הכיפורים ורבים, רבים, הקיזו את דמם אל מול מוצבי אום-כתף, בסיני, במבואות שכם ובקרבות הבלימה ברמת הגולן. האנדרטה הוצבה בחזית החורש שבין עציו נערכו שריוני החטיבה ולוחמיה, בימי ההמתנה של ערב מלחמת 1967, מאז ה- 19 למאי ועד שבבוקרו של ה- 5 ביוני פרצו שרשרות הטנקים וזחל"מי החטיבה את "הקו הירוק" שמדרום לעמק יזרעאל, ודהרו אל לב השומרון הירדני, דרך הכפרים סנדלה ומוקבילה. האנדרטה, שעוצבה ע"י הפסלת דינה אבן-טוב, אלמנתו של עודד אבן-טוב מקיבוץ  שער העמקים, איש יחידת הסיור של החטיבה, שנפל בקרבות ליד שכם, נחנכה, במעמד חיילי החטיבה.

את הבסיס להקמת החטיבה היוו אנשי מילואים ושלד של אנשי קבע ששרתו ביחידות השריון שהוקמו במלחמת הקוממיות ולאחריה. לוז החטיבה היו פלוגות חרמ"ש (חיל רגלים משוריין, שנע בזחלמי"ם) ופלוגות של טנקי "שרמן" מיושנים. בסדרות אימונים שנערכו בנגב, ערב מלחמת "קדש", גובשו צוותי-קרב גדודיים וסופחו סיירת חטיבתית וגדוד של טנקי "אם איכס" צרפתיים. למבצע "קדש"  נכנסה החטיבה עוד בטרם גובשה סופית ובעיצומה של קליטת הכלים החדשים מצרפת. ממוקד ההערכות ליד ניצנה יצאו לוחמיה להתקפה חזיתית על מיתחמי אום-כתף ואום שיחאן, בסיני. רבים מלוחמי החטיבה נפלו בקרבות אלו וביניהם מפקדה דאז, אל"מ שמואל גלינקא ז"ל. אחד מגדודי החטיבה פנה לכיבוש רצועת עזה, פרץ לעבר חן יונס ודיר אל בלח והתחבר עם הכוחות שכבשו את רפיח. את השנים שלאחר המלחמה הקדישה החטיבה לבניית השלד הקבוע, לקליטת הכלים ולאימון החיילים שרבים מהם באו אליה מההתיישבות העובדת (על דרך ההיתול כונתה החטיבה "חטיבת דפנה", על שם הסיגריות שעישנו רבים מחייליה, אנשי הקיבוצים).

למלחמת ששת הימים נכנסה החטיבה מגובשת ומוכנה היטב. דרכה לעומק הגדה המערבית, לאחר כיבוש טובאס וקרבות שריון בעמק זבבידה ובגילקמוס, הובילה את שריוניה לכיבוש שכם. מיד לאחר שהשלימה את יעידיה בשומרון הופנתה החטיבה, לשוב על עקביה צפונה ונערכה להסתערות החזיתית אל מול "הכמעט בלתי אפשרי" – המצוקים המוגנים של רמת הגולן. החטיבה עלתה לרמה בציר גונן – ווסט והתפרשה משם לצפון ולדרום, משלימה את מלאכתה בביסוס השליטה על הרמה עד ולאחר הפסקת האש שם. 27 לוחמים איבדה החטיבה בששת ימי הלחימה, בשומרון ובגולן. ביום הכיפורים (6 לאוקטובר 1973) ב- 9.50 בבוקר, הוחל בגיוס החטיבה וראשוני הטנקים הגיעו לאזור נפח, ברמה, להצטרף לשרידי הכוחות שהקיזו את דמם בבלימת הגל הראשון של הטנקים הסוריים. שריוני החטיבה לחמו בציר הנפט ובציר סינדיאנה – חושנייה, ליד הכפר קצבייה ואחד הגדודים בלם, יחידי, את התקדמות הכוח הסורי הקדמי מאל-על דרומה, לעבר הכינרת. בקרבות מרים אלו נהרג הסמח"ט צימבל ז"ל, ונפצעו מרבית המפקדים, בהם המח"ט מפקדי גדודים וסגניהם. ב- 9 באוקטובר שבה החטיבה לתקוף באזור חושנייה ודחקה את הסורים חזרה אל "הקו הסגול", ב- 11 בחודש החלה ההבקעה מזרחה, אל השטח הסורי, בפריצה לעבר צומת חאן-ארנבה. השריונים מוזעקים משם לבלימת תגבורות עירקית וירדנית, שניסו לעצור בעד כיבוש "המובלעת הסורית".

 ביום חמישי, 18.10, השלימה החטיבה את משימותיה בגולן ויצאה למסעה דרומה, לעבר חולות סיני וב- 6 בבוקר בשבת 20.10 חצתה את תעלת סואץ והצטרפה לאוגדת השריון שלחמה בציר ג’ניפה – קהיר ובכספרית, נגד כוח שריון של הארמייה המצרית השלישית. יחידה אחת של החטיבה התקדמה מערבה, בכביש לקהיר ונעצרה בק"מ ה- 101, נקודת ציון שהפכה לשם דבר.    

 מאיר הראובני