יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשמ"ד
בית יד לבנים להנצחת זכר החללים הדרוזים שנפלו במערכות ישראל
בחלק המערבי של הכפר הדרוזי דאלית אל-כרמל מצוי זה 100 שנה בית בסגנון אירופאי, אשר משקיף על נוף הכרמל המרהיב ועל הים התיכון. הבית נבנה בשנת 1882 ע"י לורנס אוליפנט מחסידי אומות העולם. אשר הגיע אז לארץ ישראל, סייר לאורכה ולרוחבה והתחבב על תושבי הכפר דאלית אל-כרמל, שהחליטו להעניק לו קרקע ולסייע לו בבנית ביתו. יחד אתו גרו אישתו והמשורר העברי נפתלי צבי אימבר, מחבר ההמנון הלאומי "התקווה".אוליפנט, אשר נשא עמו רעיונות ציוניים והטיף להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל רעיונות אשר לא היו מן הפופולאריים ביותר בקרב האוכלוסייה הכללית בארץ, מצא לו דווקא כאן, בכפר דאלית אל-כרמל, מקום משכן ומבטח. עובדה זו מוכיחה שקשרי האהדה ושיתוף הפעולה בין העדה הדרוזית לבין העם היהודי הנם בני מאות שנים. יחס אוהד זה צוין כבר במאה ה- 12 ע"י הרב בנימין מטודלה. בני העדה הדרוזית עמדו לימין העם היהודי כאשר עתידו המדיני היה עדיין לוט בערפל. וצעירים דרוזים נלחמו בשורות המחתרות לפני קום המדינה.
עם הכרזת הקמת מדינת ישראל צרו עליה המדינות השכנות לכלותה בעודה באיבה . העם היהודי נלחם בחירוף נפש על שמירת עצמאות זו. בני העדה הדרוזית התנדבו לשרת בצה"ל ולסייע מוסרית ומעשית בשמירת עצמאות המדינה שקמה.
בשנות החמישים הם פנו מיוזמתם לממשלת ישראל ובקשו להחיל חוק גיוס חובה על כל צעיר דרוזי המגיע לגיל 18. הממשלה קבלה תביעתם זו והחילה חוק גיוס חובה על בני העדה הדרוזית. בשנות החמישים והשישים שרתו הדרוזים ביחידות המעוטים אך הם דרשו תמיד להשתלב בכל יחידות צה"ל. שלטונות צה"ל נענו לבקשתם. וכך משרתים היום הצעירים הדרוזים כמעט בכל חילות צה"ל וזרועות הביטחון.
במאי 1969 נפל רס"ל לוטפי נסראלדין במרדף אחרי חוליית מחבלים אשר חדרה לארץ באזור הערבה כדי לבצע פיגוע. מותו של צעיר זה, היכה בתדהמה את תושבי הכפר דאלית אל-כרמל והעדה הדרוזית, ובהלויתו השתתפו אלפים ביניהם שר הביטחון דאז משה דיין. אביו של החלל לוטפי, חבר הכנסת אמל נסראלדין החליט לאחר נפילת בנו, להקים אגודה לכל מאות המשפחות השכולות הדרוזיות ולטפל בבעיותיהם המיוחדות במסגרת ארגון יד לבנים הכללי. הוא פנה לגורמים ממשלתיים החל משנות השבעים בבקשה להקים בית יד לבנים להנצחת החללים הדרוזים כפי שהדבר קיים בכל כפר ועיר בישראל. הצעתו הייתה לשפץ את בית אוליפנט, שהיה במצב רעוע וסכנת הרס ריחפה עליו, להפכו ליד לבנים, ובכך לשמור על הבניין ההיסטורי מחד ולייעד אותו למטרה נשגבה מאידך. ממשלת ישראל נענתה לבקשתו, ונעשו הפעולות הדרושות להעמדת 10 דונם קרקע יחד עם הבניין לרשות אגודת בית יד לבנים לשם הנצחת החללים הדרוזים, יתר הקרקע נמסרה למשרד השיכון לבניית יחידות דיור לחיילים משוחררים. עם קבלת הבניין הוחל במלאכת שיפוץ קדחתנית בסיוע הממשלה ובמימונה. השיפוץ הסתיים בחודש אפריל 1982, ובחודש זה נפתח הבניין והוכרז כמקום הנצחה לחללים הדרוזים.
בד בבד עם פיתוח סביבת הבניין, הוכנה תכנית ענפה לבניינים נוספים אשר עתידים לקום בסביבת בית זה, כגון כתות לימוד, אולם ספורט, ספרייה, חדר הנצחה ומבנה משרדים. כך ייהפך המקום למוסד חינוכי ותרבותי שבו תתנהלנה פעולות חינוך, תרבות, וספורט אשר ינציחו את זכר החללים שעה שעה ויום יום. לבית זה מגיעים בכל ימות השבוע מבקרים ואורחים מהארץ ומחו"ל, ובפרט קבוצות נוער ותלמידי בתי ספר מכל חלקי המדינה. כמו כן מתקיימים בו קורסים וחוגים לבני המקום.
סלימאן נסראלדין
מנכ"ל בית יד לבנים