בול יום העצמאות הי"ט (תשכ"ז)

שלושת המטוסים המופיעים בסדרת בולי יום העצמאות – ה"אוסטר", ה"מיסטר 4", וה"מורג’ 3" – מיצגים שלוש תקופות בהתפתחות של   חיל-האוויר. ב- 10 בנובמבר 1947, בעוד עצרת האו"ם דנה בהצעה בדבר הקמת מדינה יהודית, התכנס הפיקוד העליון של ה"הגנה" והחליט על הקמת "שירות האוויר" ב- 29 בנובמבר, באותו יום שבו נתקבלה ההחלטה ההיסטורית באו"ם, נערך מסדר הקמתו  של "שירות האוויר". לרשותו הועמד תקציב של 110,000 לירות מנדטוריות, לשם רכישת מטוסים והפעלתם.

"אוסטר" - בול 0.15

השלטונות הבריטים הציעו למכירה 21 מטוסי תצפית קלים מטיפוס "אוסטר" – כגרוטאות. "שירות האוויר" קנה מטוסים אלה, שיפצם והכניס חלק ניכר מהם לשירות. ה"אוסטר" היה מטוס קל מתוצרת בריטית, בעל שני מושבים, מנוע בוכנה בן 250 כ"ס, וממדיו היו: אורך 9,2 מ’, מוטת כנף 13,3 מ’, מהירותו הייתה פחות מ- 200 ק"מ בשעה, הגובה המרבי אליו הגיע היה 4,800 מ’ וטווחו 970 ק"מ. טייסיו הראשונים של "שירות האוויר" (שהפך בינתיים לחיל-אוויר) הפעילו את ה"אוסטר" בטיסות קישור, סיור ואספקה לישובים נצורים. ה"פרימוסים" (כפי שכונו בפי האזרחים) ליוו שיירות, תוך כיוון המכניות וגילוי מארבים בדרך ובשלב יותר מאוחר אף תקפו ריכוזי אויב בפצצות פרימיטביות בנות 20 ק"ג. לאחר הקמת המדינה, ב- 15 במאי 1948, התעצם חיל האוויר וקלט לשורותיו מטוסי קרב ממש, "מסרשמיטים" מתוצרת צ’כוסלובקיה ו"ספיטפיירים" בריטיים, אולם ל"פרימוסים" לא נמצא תחליף והם המשיכו לפעול עד סוף מלחמת השחרור.

מבצע סיני – ה"מיסטר" – בול 0.30

בתקופת שמונה השנים שבין סיום מלחמת השחרור לבין מבצע סיני, הלך חיל האוויר והתעצם. החלה "תקופת הסילון". הסילונים הראשונים היו "מטאורים" בריטיים ובעקבותיהם החל רכש הציוד הצרפתי – מטוסי ה"אורגן". זמן קצר בלבד לפני מבצע סיני הובאו ארצה ה"מיסטרים" ואף על פי שלטייסים לא ניתן זמן רב כדי להתאמן בהם, זכה ה"מיסטר" לכינוי "המטוס של קדש", הודות לפעילות המופלאה של טייסיו במרחבי חצי האי-סיני.

ה"מיסטר" הוא מטוס-קרב סילוני חד-מושבי, מתוצרת ביהח"ר "מרסל דאסו" בצרפת.  למנועו מתוצרת "היספנו סוויזה" דחף סטטי של 3500 ק"ג. ממדיו: מוטות כנף 11.1 מ’, אורך 12.9 מ’, גובה 4.4 מ’. חימושו הקבוע מורכב משני תותחים בני 30 מ"מ ומתחת לכנפיו הוא יכול לשאת פצצות, רקטות ומכלי נפלם. מהירותו המרבית בגובה פני הים היא 1120 קמ"ש. בכל קרבות האוויר שנערכו בין מטוסי "מיסטר" למטוסי "מיג" מצריים בתקופת סיני, הייתה ידם של טייסי ח"א על העליונה.

ה"מירז" – ביטוי לקופת מאך  - בול 0.80

התעצמותו של חיל האוויר נמשכה לאחר מבצע סיני. נתווספו סוגים חדשים של מטוסים, כגון מטוסי הקרב "סופר מיסטר" ומפציצי הקרב "ווטור". מטוסי הדרכה סילוניים "פוגה מגיסטר" יוצרו בארץ על-ידי התעשייה האווירית. ברם, גולת הכותרת של הרכש האווירי הייתה ה"מירז’". מטוס קרב סילוני זה עומד בשורה הראשונה של מטוסי "מאך 2" בעולם. (מהירותם של מטוסים מהירים ביותר מבוטאת ביחידות "מאך", כאשר מאך 1   שווה למהירות הקול, שהיא 1192 קמ"ש בגובה פני הים. לפיכך מאך 2, היא מהירות כפולה מזו של הקול). מטוסי ה"מירז’" הופיעו לראשונה לעיני הקהל הרחב בשנת 1963 במטס האווירי שנערך בחיפה ביום העצמאות. ה"מירז’ים" הוזנקו  פעמים רבות להגן על שמי המדינה והם עשו זאת בהצלחה רבה, אך שיא פעילותם היה במחצית השנייה של שנת 1966, כאשר תוך פרק זמן קצר הפילו חמישה מטוסי אויב. ב- 14 ביולי, בעקבות תקיפת עבודות ההטיה הסוריות, הופל "מיג 21" סורי. כעבור חודש, ב- 15 באוגוסט, תוך הגנה על ספינת משמר בכינרת, הופל "מיג 21" סורי נוסף. ב- 13 בנובמבר, בעת פעולת צה"ל בסמוע, הושמד "הנטר" ירדני ובסוף אותו חודש, ב- 29 בנובמבר, הפיל טייס "מירז’" בטיסה אחת שני מטוסים "מיג 19" מצריים, אחד בירי טיל אווייר-אוויר, השני באש תותחים.

חימושו של ה"מירז’" כולל נוסף לתותחיו הקבועים בני ה- 30 מ"מ, גם טיל אוויר-אוויר ופצצות. אף הוא מתוצרת מפעלי "דאסו" בצרפת וממדיו הם: מוטות 8.2 מ’, אורך 13.4 מ’ וגובה 4.5 מ’. מנועו, מטיפוס "אטאר", מפתח דחף סטטי בן 6400 ק"ג. מהירותו המרבית (בגובה 11,000 מ,) היא מאך 2.15 , הוא נוסק לגובה 40,000 רגל ב- 3 דקות. טווחו מגיע ל- 1500 ק"מ.