חמנית בול ללא ערך נקוב
חמנית מצויה
Helianthus annuus
צמח ממשפחת המורכבים – Compositae במוצאו מצפון אמריקה, שם גידלוהו האינדיאנים. כבר בשנת 3000 לפסה"נ החמנית הובאה לאירופה בידי הספרדים במאה ה- 16.
החמנית היא גידול השמן השלישי בחשיבותו בהיקף הייצור העולמי. ברית המועצות היא המגדלת הראשית של החמנית בעולם ואחריה צפון אמריקה. לארץ הובאו זרעיה ע"י עולים מרוסיה שהתיישבו בבאר טוביה ומזרעים אלה טופחו במשך השנים הזנים המקומיים שמגדלים היום ברוב אזורי הארץ בהיקף של 80-50 אלף דונם לשנה.
צמחים זקופים, נושאים קרקפת, ובה פרחים צהובים. בתנאי ישראל נושאות הקרקפות כ- 1,000 עד 2,000 פרחים, הנפתחים תוך שבוע. הפרי – זרעון; צבעו שחור, לבן או מפוספס. הזנים המקומיים מפוספסים. ההפריה היא הדדית ונעשית באמצעות דבורים. לקרקפת המתפתחת יש תנועה אופיינית כלפי השמש – הליוטרופיזם. היא פונה כלפי השמש יחד עם העלים המקיפים אותה, ומלווה את השמש בתנועתה היומית. תנועה זו נפסקת אחרי ההפריה. ואחר שהפרחים נפתחים ומופרים לראשונה בבוקר, נעצרות הקרקפות הפורחות. והקרקפות המבשילות פונות כולן מזרחה.
גרגרי החמניה מכילים 60%-50% שמן, צבע השמן בהיר-זהבהב, והוא משתווה בערכו המזין והרפואי לשמן זית, הוא משמש למאכל, לתעשיית המרגרינה, הקוסמטיקה, ולייצור צבעים מיוחדים.
באדיבות האנציקלופדיה