בול "מרבד בקסמים"

 דומה כי יהודי תימן האדוקים בדתם, אשר היו חוזרים ומשננים משך דורות את הפסוק "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אל ארץ טוב", לא שערו לעצמם כלל כי הפסוק עשוי להתממש. די שאת כנפי הנשרים יחליפו מטוסי "סקיימסטר" ו"קונסטליישן" וגלות שלמה תמריא על כנפיה לגאולה אל עבר מדינת ישראל. השמועות על קום מדינת ישראל הגיעו אל יהודי תימן בשעה שבמקום שררה אנרכיה. האימאם יחיא הזקן, שהיטיב עם היהודים, נרצח וצבאות שני בניו אשר נלחמו ביניהם על השלטון הסבו ליהודים סבל רב. על כן לא יפלא שהשמועות על המדינה שקמה בארץ ישראל נשמעו ליהודי תימן כקול פעמי גאולה.

רבים החלו מכינים עצמם לעליה לארץ, ורבים עוד יותר יצאו את מקום מושבם והחלו עושים דרכם לכיוון העיר עדן, שבסמוך לה הוקם ע"י הג’וינט והסוכנות היהודית "מחנה גאולה" שעתיד היה לקלוט את הפליטים ולהוות תחנת מעבר בדרכם לארץ. אולם השולטנים – המושלים על האזור שבין העיר עדן ובין פנים תימן – מעודדים מהסירוב המפורש של הבריטים להתיר עלית יהודים מעדן לישראל, סרבו להתיר ליהודי תימן לעבור בארצותיהם. וכך התגוללו הפליטים בגבולות נסיכויות תימן, מבלי יכולת לפנות לכאן או לכאן, ללא מחסה, כשהם נתונים בידי אויביהם. רק בחודש ספטמבר 1948, חמישה חדשים לאחר קום המדינה, פתחה בריטניה בפני יהודי תימן את שערי היציאה מהארץ. בהשתדלות שליחי הסוכנות הותרה ליהודים היציאה מפנים תימן והמעבר בנסיכויות וזרם העלייה של היהודים החל נוהר אל עבר עדן.

בעיר עדן עצמה, וב"מחנה גאולה" הסמוך לו, התגוררו אותה עת למעלה מחמשת אלפים איש, חלקם פליטים שנאספו בעיר עוד בשנים קודמות וחלקם פלטה מפרעות שפרעו ערביי עדן ביהודים כשהגיעה לאזנם השמועה על אודות החלטת האו"ם  לחלוקת ארץ ישראל. בגלל המלחמה שבין ישראל ומצרים לא ניתן להעלות את העולים בדרך הים ועל-כן נשכרו למטרה זו מטוסים מתאימים. עד חודש מרץ 1949 הועברו לארץ כל פליטי תימן שנמצאו בעדן, אולם בינתיים גבר נחשול העולים מכל קצוות תימן. במקום הוקמו סוכות ואוהלים, אבל גם הם לא הספיקו להכיל את הבאים. בעוד "מחנה גאולה" היה מותאם להכיל כאלף איש התגבר נחשול הפליטים והגיע עד לשלושה עשר אלף איש בחודש. הפליטים אשר עשו דרכם למקום מכל קצווי תימן ברגל ועל גבי בהמה, משך שבועות וחדשים, הגיעו ל"מחנה גאולה" כשהם נקיים  מרכושם, צמאים, עייפים ומחלות ממחלות שונות, ובראשן המלריה, אוכלות בהם בכל פה. השליחים מישראל היו מטפלים בחולים, חובשים את פצעיהם, מאכילים ומשקים אותם ובתום ימים ספורים, לאחר שהתאוששו מעט, היו מעלים אותם על מטוסים ומשלחים אותם "על כנפי נשרים" לישראל.

ההבטחה שניתנה לשלטון הבריטי בעדן, לפיה יועלו הפליטים מיד ארצה, אילצה את שלטונות ישראל עוד להחיש את קצב העלייה ועל כן נשכרו לצרכי מבצע העלייה ששה אווירונים גדולים נוספים מסוג " סקיימסטר", אשר טסו בקביעות בין עדן ללוד כשהם מעבירים בכל טיסה 130 איש. כך התנהלה "יציאת תימן" השלמה שנתפרסמה בעולם בשם "מרבד הקסמים". עד חודש מרץ 1949 הועלו לארץ כל פליטי תימן שנמצאו אותה שעה בעדן – למעלה מחמשת אלפים איש. משך חודשים יולי – נובמבר 1949 הועלו ב"מרבד הקסמים" לארץ עשרים ושמונה אלף אנשים נשים וטף, ובתחילת שנת 1950 עלו לארץ יתרת יהודי תימן – כארבעים וחמישה אלף איש. כך יצאה "מעבדות לחירות"   גלות שלימה, גלות תימן "על כנפי נשרים" אל ארץ ישראל לבנות בה ולהבנות בתוכה.

 הצייר: עמרם פרת עלה ארצה מהולנד בשנת 1939 בהיותו בגיל שנה, הוא למד בביה"ס "בית הכרם" וסיים את חוק לימודיו בביה"ס לאמנות ואומנות "בצלאל" במגמת עיצוב גרפי. שירות חובה בצה"ל עשה במסגרת הנח"ל. בשנת 1960 עבר מר פרת תל-אביב ועבד במחלקה הגרפית של אחד ממשרדי הפרסום הגדולים. בתקופה זו הוא זכה בפרס ראשון בתחרות כרזת יום העצמאות תשכ"ה וכן בפרס בין-לאומי בלונדון עבור כרזה "שבוע האופנה הישראלית" 1967. מאז ועד 1969 כיהן עמרם פרת כמורה לגרפיקה בבית הספר בו למד – בית ספר "בצלאל" בירושלים. כיום הוא מנהל סטודיו עצמאי בתל-אביב.