פסלי חוצות

 בשני העשורים האחרונים התפתח בארץ פיסול אורבני במקביל למגמות דומות ברחבי העולם. בירושלים ובתל-אביב הוקמו פסלים רבים יותר מאשר בכל עיר אחרת בארץ. בכל אחת מהן הוקמו כמאה פסלים. שלושת הבולים משקפים את התחלת המאמץ האינטנסיבי לשלב את האמנות עם הבנייה העירונית באמצעות הצבת פסלים בחוצות העיר.

דוד פלומבו (1966-1920)

שער אוהל יזכור, יש ושם, ירושלים 1959-1958

אוהל יזכור משמש מקום התייחדות עם זכר קרבות השואה ביד ושם בירושלים. המבנה מורכב מקירות הבנויים מסלעי בזלת כהים ועליהם גג כבד מבטון. השער השחור שקוע בתוך קיר בלעי הבזלת הגדולים. על השער מורכב תבליט בצורות מתעגלות ומחודדות. התבליט עשוי מוטות ברזל מרותכים ומצופים באלקטרודות פלדה היוצרים תחושת חיספוס. הצורות החדות פורצות לכל עבר בניגוד לתחושת הכבדות והשקט שמשרה הבניין מבחוץ. בטכניקה דומה עיצב פלומבו את שערי משכן הכנסת (עבודתו האחרונה), אך בניגוד לשער אוהל יזכור, השער בכנסת אינו אטום, דבר המדגיש את האופי הפיסולי של השער.

יצחק דנציגר (1977-1916)

עקלתון, פארק הירקון, תל אביב 1975

יצחק דנציגר חקר רבות את הקשר בין מאפייני הסביבה ליצירת האמנות. רישומיו ופסליו בשנות השבעים מעידים על העניין הרב שגילה ביחסי הגומלין בין הנוף לפיסול. פסל העקלתון נבנה בפרק הירקון – גני יהושע, ע"ש יהושוע רבינוביץ ז"ל, שהיה ראש עיריית תל אביב – יפו. הפסל, המשתלב היטב בטופוגרפיה של הפארק, הוא חומה המתפתלת בגבהים שונים (הגובה המרבי הוא 3.70 מ’). פיתולי העקלתון נפתחים לנוף. הפסל, העשוי בטון לבן, בוהק למרחוק ומדגיש את הדשא הירוק ואת שאר הצמחייה של הגן. מיקום החומה הלבנה בנוף משקף את העניין הרב שגילה דנציגר במאפייני הסביבה של יצירת האמנות , כפי שגם מעיד שם ספרו "מקום", שיצא לאור לאחר מותו. בספר נכללים גם תצלומים רבים של קברי שייח’ים, קברי צדיקים ומבנים פולחניים. בספר מתחקה האמן אחרי רזי מיקומם של מבנים אלה בנוף. העניין של יצחק דנציגר באור בא לידי ביטוי בצללים של פיתולי החומר, המשתנים במשך היום ויוצרים צירופים מעניינים של אור וצל. הפסל של דנציגר הוקם ביזמת קרן תל אביב לספרות ןאמנות ע"ש יהושע רבינוביץ – כיום קרן רבינוביץ לאמנויות, תל אביב.

אלכסנדר קלדר (1976-1898)

סטאביל, הר הרצל, ירושלים, 1977

אלכסנדר קלדר היה הפסל האמריקאי הראשון שהתפרסם ברחבי העולם. ירושלים זכתה לכך שהפסל האחרון שיצר קלדר הוקם בה. האתר, שבו מוצב הפסל בכיכר הולנד ליד הר הרצל, נבחר על ידי האמן, שייחס חשיבות רבה למיקום היצירה. מצד אחד זהו מיקום בעל אופי אורבני סמוך לכביש עמוס המקשר בין השכונות המערביות של ירושלים, ומצד שני כאשר מתבוננים בספל מן הכביש היורד לכיוון עין הכרם, הוא נראה בקצה יער ירושלים. הצבע האדום משתלב יפה עם הצבע המשלים שלו, הירוק של היער. השם המלא של הפסל: "מחווה לירושלים – סטאביל" מעיד על כך שהוא חלק מסדרה ארוכה של פסלים המכונים סטאביל (STABILE), מונח שהומצא על ידי האמן ז’אן ארפ כדי לתאר סוג של פסלים שפיתח קלדר. הכוונה לפסלים "נייחים" מופשטים, עשויים בדרך כלל לוחות מתכת. פסלי הסטאביל הם ניגוד לפסלי  ה"מוביל" (MOBILE), מונח שהומצא על ידי האמן מרסל דושן כדי לתאר את פסליו הנעים של אלכס קלדר, שהיו בין הפסלים הקינטיים הראשונים בפיסול המודרני העולמי. פסל של קלדר שיש בו שילוב של "סטאביל" ו"מוביל" מוצג במוזיאון ישראל, ירושלים. קלדר יצר סינטזה בין  הקונסטרוקטיביזם שמקורו ברוסיה לבין הסוריאליזם שפרח בשנות העשרים והשלושים בפריז. מימדי הפסל בירושלים מחייבים חיבור של לוחות המתכת הגדולים בברגים, פתרון המעיד על ההכשרה שקיבל קלדר בלימודי ההנדסה. קלדר היה בן ונכד של פסלים. ביצירתו ניתן להבחין בסינטזה בין הישגי הטכנולוגיה וההנדסה לבין מגמות האמנות בת זמננו.

בשנות השישים והשבעים הציב אלכסנדר קלדר פסלי חוצות גדולים בפריז ברובע לה-דפנס, בשיקגו בכיכר הפדרלית, במקסיקו סיטי סמוך לאצטדיון ובערים רבות נוספות. לפסל בירושלים צורות ביומורפיות; בצד האטום והכבד הוא נראה מעין חיה פרהיסטורית. בצד הפתוח הקשתות הופכות מעין חלונות או שערים שדרכם נשקף הנוף ובצורתן הו מהוות הד להרים. הפסל של אלכסנדר קלדר הוקם ביוזמת קרן ירושלים.

 ד"ר מיכאל לוין