בולי אמנות הציור

 חנוכה מאת מוריץ דניאל אופנהיים (1800-1882)

מוריץ דניאל אופנהיים נולד בשנת 1800 בהנאו שליד פרנקפורט, גרמניה, הוא היה הצייר היהודי הראשון שעזב את הגטו בכדי ללמוד אמנות. אופנהיים למד באקדמיה לאמנות במינכן ולאחר מכן עבר לפריז להמשך לימודיו. בשנת 1821 הוא עבר לרומא ונשאר שם 4 שנים. בתקופה זו הוא התקרב לקבוצת גרמנים שכונתה "הנצרנים" וכן התיידד עם הפסל הדני תורולוסן. ב- 1825 הוא חזר לגרמניה והתיישב בפרנקפורט כצייר דיוקנאות ידוע. הוא צייר את תמונותיהם של היינריך היינה, לודויג ברנה, גבריאל גיסן וכן אחדים מבני משפחת רוטשילד. בין היתר הוא הכין גם איורים  לשיר "הרמן ודורותיאה" מאת המשורר גתה, שהיכרות עמו הביאה לביקורו בוויימאר שם הוענק לו התואר פרופסור ע"י הדוכס קרל אוגוסט. מאוחר יותר הוא התפרסם ע"י סדרת ציורים על הנושא "חיי משפחה יהודיים".  בשנות ה- 60 של המאה ה- 19 העתיק אופנהיים את ציוריו בשיטת "גריזל" (= שחור ולבן) לשם פרסומם בספר שהוצא לאור ב- 1866 ושזכה לתפוצה רחבה. גם הציור "חונכה" שייך לסדרת ציורים שצוירו בסגנון הנ"ל. מוריץ אופנהיימר נפטר בשנת 1882.

משחק פורים מאת ינקל אדלר (1895-1949)

ינקל (יעקב) אדלר נולד בלודז, פולין, ב- 1895, כבנו השביעי של טוחן. בגיל 11 עבד כשוליה אצל דוד שהיה חרט וצורף. לאחר סדרת נדודים ברחבי אירופה המזרחית וגרמניה, שם הוא למד אמנות ועבד כחרט, באה מלחמת העולם הראשונה ושמה קץ לפעילותו. בחזרו לפולין, עם סיום המלחמה, צייר בעיקר על נושאים יהודיים וביצע הדפסי-עץ בסגנון אקספרסיוניסטי. זמן קצר לאחר שהתיישב בדיסלדורף,  שם קצר הצלחה כאמן ומורה, פגש את פול קליי שהשפיע עליו. שם צייר את "משחק פורים". בציור זה הדמויות נטולות כל אינדיבידואליות ומבוצעות בסגנון מונומנטלי, כאילו הפכו לעמודי מלח בנוף שומם וצחיח. הסימן הבודד של חיים אמיתיים הוא הדמות הקטנה ברקע, הממלאת תפקיד של צופה ואולי מייצגת את האמן עצמו; הקוויות הפשוטה ומשטחי הצבע הרחבים, מועשרים על ידי הטקסטורה הדשנה של הצבע. עם עליית הנאצים לשלטון, הם גרשו אותו מכל ארגוני האמנות, השמידו חלק מיצירותיו, והוא היגר לפאריז. כתוצאה מהיכרות עם פיקאסו, החל בהערכה מחדש של כל הטכניקות והערכים שרכש בשנותיו בגרמניה. כמתנדב בצבא הפולני פונה ב- 1940 לסקוטלנד, שם נשאר עד 1943. בסקוטלנד הוא השפיע השפעה ניכרת על אמנים אנגלים צעירים – יהודים ולא יהודים. את שנותיו האחרונות בילה ינקל אדלר בסביבות לונדון, שם חזר לנושאיו היהודיים הישנים, אך טיפל בהם בסגנון חדש, פחות ריאליסטי.  

יום כיפור מאת מאוריצי גוטליב (1856-1879)

מאוריצי (משה) גוטליב נולד בפברואר 1856, בעיירה דרוהוביץ’ באזור הפולני של גליציה. אביו היה יהודי עשיר בעליו של בית זיקוק שעודד את הכשרונות האומנותיים שהראה בנו מגיל צעיר. מאוריצי גדל באווירה של מסורת יהודית ולווה את אביו בשבתות ובחגים לבית הכנסת. מראה היהודים המתפללים, עטופי טליתות, והנשים לבושות שמלות חג ועטורות אבני חן, הטביעו עליו רושם עז וזיכרונות אלו מילדותו מופיעים בהרבה מציוריו של מאוריצי.

כשרונותיו היוצאים מן הכלל שכנעו את אביו לשלוח את מאוריצי ללבוב, שם בגיל הרך של 11, הוא נתקבל לאקדמיה בהדרכתו של פרופ’ גודלבסקי. לאחר 5 שנות לימוד, הוא עבר לאקדמיה בווינה לשנה אחת. בעת שהותו זו בווינה ובתקופה בה חפש סגנון אישי משלו, נתקל בראשונה בעבודתו של יאן מטייקו, הצייר הפולני המפורסם ביותר בעת ההיא, והחליט לנסוע לקרקוב כדי ללמוד ממנו.

ציוריו של מטייקו השפיעו עמוקות על גוטליב – הוא פנה מנושאים גרמניים לנושאים פולניים. בקרקוב טעם גוטליב את הטעם המשפיל של אנטישמיות מצדם של חבריו ללימודים. עוינות זו אילצה אותו להעתיק את מקום לימודיו למינכן ויתכן שנימת הפסימיות הגוברת המתחילה להופיע בעבודותיו מאותו זמן, נובעת מחוויותיו בקרקוב. במינכן תחת השגחתו הליברלית של פרופ’ פולוטי, שוחררו כליל כשרונותיו של גוטליב ממיגבלות. ציוריו מתקופה זאת – בעיקר טיפוסים יהודיים ופורטרטים – הם עדות להבנה פסיכולוגית ודוק של מלנכוליה לירית שרוי עליהם. בגיל 21, חזר גוטליב לווינה, בתקופת שהותו השנייה בבירה האוסטרית, הגיע מאוריצי (משה) גוטליב לשיא הקריירה  הקצרה אך הפורייה שלו. ציוריו כוללים דיוקן-עצמי ודיוקנותיהם של בני משפחתו, שחושפים צייר רב כשרון, רשם וקולוריסט בלתי רגיל. בניגוד לתיאורים קודמים של סצינות יהודיות, אלו של גוטליב אינם סנטימנטליים או תיאטרליים, התנועות וההבעות הן משכנעות, ומודגש בהן היופי המזרחי של הנשים. ב- 1871, עבר גוטליב לזמן קצר לרומא. לאחר מכן חזר לקרקוב שם מת כתוצאה מניתוח ביולי 1879 – בן 23 היה במותו.