100 שנה התקווה"

 "התקווה"

מילותיו של ההמנון הלאומי של מדינת ישראל נכתבו על ידי המשורר והסופר נפתלי הרץ אימבר (1909-1856) ץ המילים פורסמו לראשונה בשנת 1898 בקיבוץ "ברקאי", שיצא לאור בירושלים, בה התגורר אז המחבר. בתחילה היה שם השיר "תקוותנו" והוא היה המנונם של "חובבי ציון". בקונגרסים החלו לשיר את "התקווה" רק למן הקונגרס השישי ואילך; אולם כבר קודם לכן, מאז הקונגרס הציוני  הראשון, נתן השיר ביטוי עמוק למאווי הגאולה של עם ישראל בכל תפוצותיו .

ד"ר כהן-מטמון, מייסד הגימנסיה העברית "הרצליה", הציע שבארץ-ישראל יוחלפו שני הטורים המקוריים שהיו: "לשוב לארץ אבותיו, בעיר דוד חנה", בטורים הבאים: "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים". הצעתו נתקבלה ובמלים אלה מוכר ההמנון הלאומי כיום. אשר למקורה של המנגינה – חלוקות הדעות. אין ספק, ששורשיה עתיקי יומין ונעוצים בשירה העממית הספרדית ואולי כבר בשירה הערבית שקדמה לה. עם זאת, ניתן לזהות את הדיו המתנגנים של הלחן גם בפואימה הסימפונית "מלודבה" של סמטאנה, וכן גם בשירי רועים בלקאניים ומזרח – אירופיים. מייחסים את רישום התווים  לר’ שמואל-כהן, מחלוצי ראשון לציון, אולם חוקר המוסיקה פטר עמנואל גרדנוויץ ידע מפי מכר אישי של אימבר, כי הוא שאל את הלחן מן החזן הנודע ניסן בלצר.

 ש.שמגר