אישים

 פרץ ברנשטיין

פעילות ציונית, כתיבה ומסחר – שלושה אלה היו שלובים זה בזה, לבלי הפרד, במהלך חייו רבי המעש של פרץ ברנשטיין. פרדריך-פריץ (שלמה) ברנשטיין, שנודע בשמו כפרץ ברנשטיין נולד ב- 12 ביוני 1890 במיינינגן שבגרמניה. מאז ימי בגרותו עסק במסחר, ואף הרחיב את פעילותו בתחום זה כשעקר לרוטרדם שבהולנד בארץ מושבו החדשה הוסיף לעיסוקיו גם פעילות ציונית נרחבת. בשנת 1917 הצטרף לארגון הציוני ההולנדי, ובמהרה הגיע לצמרתו . ארבע שנים כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית ההולנדית (1934-1930) ובמשך חמש עשרה שנים ערך את שבעונה (1935-1930). בשנים אלה כתב מאמרים, קונטרסים וספרים (פרץ ברנשטיין אף "חטא" בכתיבת רומן אוטוביוגרפי ומחזה תנכ"י  שנכשלו. לאחר מכן משך ידו מכתביה ספרותית).

ספרו "האנטישמיות חברתית" , שנכתב בגרמניה בשנת 1923 – יצא לאור בשנת 1926 ותורגם להולנדית ולעברית – הותיר רושם רב על יהדות הולנד הציונית. בספרו מאיר פרץ ברנשטיין את בעיית האנטישמיות באור חדש, כנובעת ממצב סוציולוגי. הפתרון היחיד העולה מגישתו משמעו: עליה לארץ-ישראל והקמת מדינה שתושתת על רוב יהודי. פרץ ברנשטיין נאה דרש ונאה קיים; בשנת 1936 עלה ארצה ותרם מכשרונותיו לפיתוח הארץ ולאחר מכן – למדינה. בד בבד עם פעילותו הפובלציסטית, כעורך ראשי של היומון "הבוקר" (בשנים 1946-1937) ופעילותו הכלכלית (הוא השקיע הון עצמי והון של ציונים מחו"ל במפעלי בניין ופיתוח בעיר ובכפר ותרם לביסוס כלכלת היוזמה החופשית) המשיך בפעילותו הציונית.

בשנת 1937 נבחר כחבר הוועד הפועל של ברית הציונים הכללים: בשנת 1941 נבחר כיושב ראש ברית הכלליים בארץ ישראל; בשנת 1946 נבחר לנשיא הסתדרות הציונים הכלליים ולהנהלת הסוכנות היהודית בירושלים, בה כיהן כראש המחלקה למסחר ולתעשייה. במסגרת תפקידו כחבר מנהלת העם ולאחר מכן, בממשלה הזמנית, עסק בבעיות אספקה, ובעיקר אספקת דלק. פרץ ברנשטיין היה בכנסת מאז ייסודה ושר המסחר והתעשייה בממשלה הזמנית של המדינה וכן בין השנים 1955-1953. עם הקמת המפלגה הליברלית בשנת 1961 כיהן כנשיאה ועם ייסוד גח"ל הופיע בראש רשימת הגוש. פרץ ברנשטיין נפטר ב- 21 במרץ 1971.

פרופ’ יוסף גדליה קלוזנר

חלוציות וראשוניות איפיינו את המפעלים הרבים להם נתן פרופ’ קלוזנר את ידו, בייסודם ובקיומם, בימי חייו הארוכים והעשירים. יוסף גדליה קלוזנר (קלאוזנר) נולד בחודש אוגוסט 1874 בפלך וילנה שבליטא. מאז נעוריו שילב מחקר מדעי והוראה עם פעילות ציונית, שהייתה קרובה בהשקפותיה לתנועה הרוויזיוניסטית (אם כי מעולם לא הצטרף לשורותיה) ולהשקפת העולם היהודית הלאומית. קירבתו למפלגה הרוויזיוניסטית נבעה מהביקורת, שחש כלפי הציונות המדינית של הרצל. אהדתו לתנועה זו התחזקה לאחר פרעות תרפ"ט, שהוכיחו לו שדרכם של וייצמן והסוציאליסטים בהנהלה הציונית אינה נכונה, הוא סבר, שפשרות וויתורים בתחום המדיניות לא יביאו את היהודים לתכלית הגדולה, להיות עם חופשי בארץ ישראל. עמידתו של זאב ז’בוטינסקי לציידו, בהתנגדות להסכמת וייצמן וההנהלה הציונית לדרישת הממשלה האנגלית להקים סוכנות יהודית בשיתוף לא ציוניים, הייתה נדבך נוסף בהתקרבותו לרוויזיוניסטים. עם זאת, פרופ’ קלוזנר לא חסך מהם את שבט בקרותו, בייחוד בכל הנוגע ליחסם השלילי לקרן הקיימת ולקרן היסוד ולערך עבודת הפועלים העבריים, בארץ ישראל.

 עבודתו המדעית של פרופ’ קלוזנר הקיפה תחומים רבים: פילוסופיה, דברי הימים, ספרות, בלשנות ופרשנות המקרא. נוסף למאות מאמרים ולעשרות ספרים, שכתב על נושאים אלה ועל הציונות והיהדות הלאומית, כתב ספר אוטוביוגרפי: "דרכי לקראת התחייה והגאולה". כמו כן, ערך את כתב-העת "השלח", לאחר פרישת אחד העם ואת כתב העת "ביתר". פרופ’ קלוזנר היה ממייסדי ההסתדרות הציונית (כובדה זו מנעה ממנו לעזוב אותם עם המפלגה הרוויזיוניסטית בשנת 1935). הוא נמנה עם סגל ההוראה הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים; תחילה כיהן כראש החוג לספרות עברית, והחל משנת 1944 עמד בראש הקתדרה לתולדות הבית השני. כהמשך לפעילותו באגודת "שפתנו אתנו" באודיסה ועבודתו המדעית והפובליציסטית למען השפה העברית, תחייתה וחידושה, היה העורך המדעי של וועד הלשון ולאחר מכן, עורך הפרסומים של הוועד ולבסוף – נשיא האקדמיה ללשון העברית. הוא היה העורך הראשון של האנציקלופדיה העברית מייסודה ועד שנת מותו. פרופ’ קלוזנר נפטר בירושלים בחודש אוקטובר 1958.

 שירה פלטי-עמי