התאחדות בולאי ישראל | Israel Philatelic Federation
חיפוש בקטלוג
חיפוש לפי
נושא:
שנה:
קטלוג:
חפש
תחבורה ציבורית אוטובוסים

תחבורה ציבורית בארץ ישראל

 תחבורה ציבורית בארץ מהווה אבן יסוד בבניין היישוב העברי. האוטובוסים שהגיעו בדרך לא דרך היוו את חוט החיים ליישובים הרחוקים והמנותקים.

בסוף המאה הקודמת החלו לנוע עגלות מיוחדות להובלת נוסעים בשכר. בשני הספסלים שהיו בהן נדחסו כעשרה נוסעים. הן נעו בעיקר בדרך יפו ירושלים והנסיעה ארכה כיום וחצי. עגלות אלו נקראו "דיליז’אנס". לאחר מלחמת העולם הראשונה נותרו מכוניות רבות מעודפי הצבא הבריטי, ועגלונים רבים זנחו את הסוס לטובת המנוע. על שלדות מכוניות אלה נבנה מרכב עץ פשוט הדומה לעגלת הדיליז’אנס, והמחסה היחיד שהגן על הנוסעים היה גגון מבד. מכוניות אלה, בעיקר "פורד מודל טי", דחקו את העגלות, בעיקר בקווים שבין ת"א ליפו ובין יפו לירושלים. בהדרגה הופיעו מכוניות גם בקווים רחוקים יחסית בגליל ובדרום הארץ.

התחרות בין הנהגים הייתה חריפה והוצאות  התחזוקה היו גבוהות. כדי להתקיים בכבוד הוקמו בעידוד ממשלת המנדט קבוצות נהגים שהיו הניצנים של הקואופרטיבים לתחבורה. באזור תל אביב הוקמו בשנות העשרים קאופרטיבים קטנים, "המעביר" ו"גלי אביב", אשר התאחדו  בסוף העשור ל"גלי המעביר", וכן "איחוד" ו"רגב" שהתאחדו לקואופרטיב "המעביר" ובסוף 1945 הוקם קאופרטיב "דן" . (הבול שבו נראה ה"פורד מודל טי" כולל שיחזור מודעה של "המעביר").

בקווים לירושלים, לחיפה וליישובי הדרום והמרכז, פעלו קבוצות נוספות שהתאחדו ב- 1933 לקואופרטיב, ששמו "אגד" ניתן לו על-ידי חיים נחמן ביאליק. בדרום הארץ התאחדו ב- 1931 נהגים לקואופרטיב "דרום יהודה" . בצפון הוקמו קואופרטיבים גדולים, כגון "משמר המפרץ", "חבר" ו"הקשר", ואלה התאחדו ב- 1947 לקואופרטיב "שחר". בירושלים התאחדו ב- 1931 קבוצות הנהגים לקואופרטיב "המקשר". כן היו קיימות חברות וקבוצות נהגים בבעלות יחידים וקיבוצים, והן נבלעו בשנות השלושים והארבעים בקרב הקואופרטיבים הגדולים. בנוסף לכך פעלו חברות גדולות בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ.

כך התגבשה התחבורה הציבורית בשנות השלושים והארבעים לחמישה קואופרטיבים גדולים: "אגד" שפעל בכל הארץ, "דרום יהודה בדרום הארץ, "שחר" בצפון, "המקשר" בירושלים ו"דן" בתל אביב. האיחודים אפשרו לרכוש אוטובוסים משוכללים יותר, וה "פורד מודל טי" של שנות העשרים פינה את מקומו למכוניות שנבנו במיוחד להובלת נוסעים. השלדות נבנו במפעלים בארה"ב ובאירופה, כמו "הוייט סופר", ואילו מרכבי הנוסעים נבנו בארץ במפעלים שהשתכללו עם השנים, כגון "הארגז" ו"מרכבים". 

המאורעות של שנות השלושים והארבעים וההתיישבות בנקודות זעירות בגליל ובנגב הוכיחו את חשיבות הקואופרטיבים לתחבורה. האוטובוס שהגיע לרביבים, לחניתה וליישובי "חומה ומגדל", כשלעיתים הוא נקוב כדורים, הביא עימו דואר, ודרישת שלום ממרכז הארץ. הקשר נשמר גם עם ירושלים המנותקת במלחמת העצמאות ועם אילת לאחר הקמת המדינה, לעתים במחיר חייהם של האוחזים בהגה. לאחר הקמת המדינה נוצר הצורך באיחוד הקואופרטיבים, וב- 1951 קם "אגד" של ימינו כאיחוד של "אגד", "שחר", ו"דרום יהודה"; "המקשר" בירושלים הצטרף ב- 1967.

כיום קיימים שני קואופרטיבים גדולים בישראל אגד" ו"דן", וחברות קטנות נוספות בבאר שבע ובנצרת. האוטובוסים גם הם השתכללו; בתחילת שנות החמישים החליף ה"ליילנד רויאל טייגר" את עשרות הדגמים הקודמים, ובשנות השמונים, לאחר שלושים שנות שירות נאמן ואמין, פינה את מקומו לדגמים משוכללים מתוצרת "מרצדס", ":ניאופלן" ו"מ.א.ן" . התחבורה הציבורית כיום פרוסה על פני הארץ כולה ומגיעה לכל נקודה קטנה כגדולה. השלום מציב אתגרים חדשים, ונקווה ולא ירחק היום שבו יחודשו הקווים לבירות של המדינות השכנות.

 בני הספל