הרב שמעון חכם – ממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים

עדת הבוכרים

באמצע המאה ה- 18 נאלצו יהודי בוכרה להמיר את דתם. בסוף המאה, בשנת 1793, יצא השד"ר רבי יוסף ממאן מצפת לשליחות אל יהודי ארצות המזרח התיכון, ואף הגיעו לבוכרה המוסלמית באסיה-התיכונה. ר’ ממאן חינך את יהודי בוכרה לשמירת הדת ולאהבת ציון, ודרש בפניהם על : "מצוות יישוב ארץ-ישראל וההאחזות בה".

1,500 עולים עלו לירושלים מ- 1868 עד מלחמת – העולם הראשונה מתוך 16,000 יהודים שחיו בכל ארץ בוכרה. הם עלו לארץ מרצונם החופשי ולא כתוצאה של רדיפות ופוגרומים. לאחר המהפכה ברוסיה, בין השנים 1920 – 1930, נמלטו כ- 4,000 מיהודי  בוכרה וביקשו לעלות לארץ ישראל דרך אפגניסטן ופרס – כ- 800 מהם נהרגו או מתו ברעב בדרך.

בארץ הצטיינה העדה בסיוע שהגישו חבריה זה לזה ולכלל בני ישראל: בתלמוד התורה של השכונה למדו ב- 1905 125 תלמידים, 95 מהם היו בניהם של עניי עדות אחרות. הוצאותיהם של תלמידים אלה כוסו מקופת העדה. מורה תלמוד תורה שלימד 20 שנה יצא לגימלאות ומחצית משכורתו השנתית שולמה מקופת העדה. לא רק לבני עניים דאגו יוצאי בוכרה, אלא גם לשאר הנזקקים. יהודי בוכרה בנו בתים וחנויות להשכרה לאורך רחוב יפו, ותרמו לבניין בתי יתומים ובתי חולים. את אשפוז החולים והעניים בבתי חולים מימן ועד השכונה, כבר בשנת 1911.

שכונת הבוכרים בירושלים

ב- 1890 הקימו שבעה מבני בוכרה את חברת "חובבי- ציון" . חברה זו יזמה את הקמתה של שכונת "רחובות הבוכרים", ובנתה אותה מכספי התושבים. החברה פעלה על-פי תקנות שהודגשו בהן טוהר המידות, כפי שנכתב: ,ייכתב בספר זה גם מוצא הכסף להיות נקיים מה’ ומישראל". בשכונה הוקמו 18 בתי כנסת, תלמוד תורה, בית מדרש, 2 מקוואות, שוק וניטעו בה עצי נוי ופרי. ב- 1905  הוקמו שתי רפתות לתוצרת חלב עצמית בשכונה. ב- 1906 נזרעה כותנה בשדות השכונה. ב- 1908 הוקמה בשכונה הגימנסיה העברית שבה לימדו הנשיא יצחק ורעייתו רחל בן-צבי וביתם שימש לפעילות ה"הגנה". ב- 1920 נוסדה בשכונה מרבדיה לשטיחים פרסיים והועסקו בה 80 נשים. ב- 1921 גרו בשכונה חברי הועד הפועל של הסתדרות העובדים. מיסוד השכונה עד 1939 מסרו בני העדה 170 ספרים לבתי הדפוס בירושלים. פאר השכונה היה ה"ארמון" אשר נבנה בידי ישה חיים חפץ ואלישע יהודיוף בין השנים 1891-1890, מאבן גיר מקומית, משיש איטלקי ובקישוטים ארכיטקטונים מדגם ברוק-איטלקי. ה"ארמון" שימש אכסניה לגדולי הדור: ב"ארמון" גם הועידו חדר למשיח – לכשיבוא.

מאורעות היסטוריים אחדים נתרחשו בין כתליו של ה"ארמון": בזמן מלחמת העולם הראשונה נקבע מקומה של מפקדת הצבא התורכי ב"ארמון". עם כיבוש ירושלים, בידי האנגלים, נערכה בו קבלת פנים לגנרל אלנבי בראשותם של חיים וייצמן ושל ג’יימס רוטשילד. בה בשנה נערך בארמון "ליל סדר" ל- 200 החיילים היהודים של הצבא הבריטי. ב- 1921 נערכה ב"ארמון" ועידת היסוד של הרבנות הראשית ונבחרו הרבנים הראשיים א’ י’ הכהן קוק ו- י’ מאיר. בסוף המנדט הבריטי שימש ה"ארמון" להתכנסותם של אנשי אצ"ל.

הרב שמעון חכם

בין מייסדיה של שכונת הבוכרים היה ר’ שמעון חכם – נינו של ר’ יוסף ממאן, השד"ר שיצא מצפת ליהודי בוכרה. הוא נולד בעיר בוכרה בשנת תר"ג (1843). אביו, שהיה גם תלמיד חכם וגם בעל אמצעים, דאג להקנות לו חינוך רחב ככל האפשר. רבי שמעון חכם לא הפך את התורה קרדום לחפור בו אלא התפרנס ממסחר. כאביו שקד גם הוא להקנות תורה לבני עניים, וייסד תלמוד תורה לעניים.

עשרה בנים ובנות העמידו רבי שמעון חכם ורעייתו, אך שמונה ילדים מתו בעודם קטנים, ונותרו רק בן ובת – פנחס ושרה. נכדתו , המשוררת שולמית תילאיוף, גרה בתל-אביב. ב- 1890 עלה רבי שמעון ארצה עם רעייתו ועם בנו והשתקע בירושלים. עם השתקעו בירושלים הצטרף לחברת "חובבי ציון" שפעלה בקרב יהודי בוכרה. מקץ זמן מה חזר רבי שמעון לבוכרה, כדי לחסל עסקים שנותרו לו שם. בזמן זה נפטרה רעייתו בירושלים. הוא חזר ארצה והתמסר לחינוך בנו יחידו, פנחס, בתורה ובחכמה. ואז נפטר לפתע פנחס והוא בן שמונה עשרה בלבד. ביגונו התמסר רבי שמעון חכם לכתיבה ותרגום, בין שלושים ושנים ספריו נמצא תרגום התנ"ך עד למחצית ספר ישעיהו ללשון יהודית – תאג’יכית, ספרי דרוש וחכמה וספרו של אברהם מאפו "אהבת ציון".

רבי שמעון חכם פעל רבות כמנהיג העדה כמנהיג ציוני, כמשורר וכמתרגם, ולא בכדי אמר עליו פרופ’ מ’ זאנד: "יכולים אנו לראות בו את אחד מגדולי העם היהודי בתקופת ההתעוררות הלאומית".

 פרופ’ מנשה הראל