רחל ינאית - - דונה גרציה (נשיא)

 רחל ינאית בן-צבי 1979-1886

רחל ינאית בן-צבי נולדה ב- 1886 במאלין שבאוקראינה. בילדותה למדה עברית ב"חדר" , ואחר-כך בגימנסיה רוסית. ב- 1905 הייתה ציר בקונגרס הציוני השביעי, וב- 1906 השתתפה בוועידת היסוד של מפלגת פועלי-ציון ברוסיה.

רחל ינאית עלתה ארצה ב- 1908, ונרתמה בכל כוחותיה לעשייה בארץ ישראל: היא הייתה ממייסדיה של תנועת "השומר", ערכה את ביטאון מפלגת פועלי-ציון "האחדות", השתתפה בייסוד הגימנסיה העברית בירושלים והורתה בה.

בין השנים 1914-1911 למדה חקלאות בצרפת, ובפרוץ מלחמת העולם הראשונה חזרה לארץ. בזמן המלחמה נמנתה רחל ינאית עם האגף הפרו-בריטי ב"השומר", והייתה ממקימי הגדוד העברי אשר שירת במסגרת הצבא הבריטי. ב- 1918 היא נישאה ליצחק בן-צבי, שהיה לימים נשיאה השני של מדינת ישראל.

אחרי מלחמת העולם הראשונה המשיכה רחל ינאית בפעילותה הציבורית: היא השתתפה בייסוד "אחדות העבודה" – מפלגה שביקשה לאחד את כל פועלי ארץ-ישראל ואת כל המפלגות שבתנועת הפועלים, והייתה ממנהיגות תנועת הפועלים בהסתדרות ומן החברים הראשונים של מרכז "ההגנה".

ב- 1920 התיישבה רחל ינאית בחלקת אדמה ממזרח לתלפיות שבירושלים. תחילה הקימה שם משק פועלות, ואחר כך חוות לימוד חקלאית לנערות. רחל ינאית כתבה כמה ספרים וביניהם אוטוביוגרפיה "אנו עולים" המתארת דמויות מן העלייה השנייה, "סלע אדום" ובו רשמי מסע לפטרה, ויחד עם בעלה כתבה את "אלי". ספר המעלה את דמותו של בנם אשר נפל במלחמת העצמאות.

בבול מופיע דיוקנה של רחל ינאית בן-צבי. בשובל הבול חקלאיות יהודיות על-פי תצלום מראשית המאה. המשפט המובא בשובל נלקח מדברים שאמרה רחל ינאית בכנס עולים מרוסיה בשנת 1974.

דונה גרציה (נשיא) 1510 (?) 1569  

דונה גרציה, הפילנטרופית המפורסמת, היא בת הדור הראשון לאנוסי פורטוגל. היא נולדה ככל הנראה ב- 1510 בפורטוגל. ב- 1528 נישאה לפרנסיסקו מנדס, אנוס שעסק בבנקאות בין-לאומית. לאחר שמונה שנים, משנפטר בעלה, עזבה את פורטוגל והגיעה לאנטוורפן – שם ניהל גיסה דיוגו את אחד מסניפיו של בעלה. באנטוורפן ניסו דונה גרציה ודיוגו לארגן את בריחת האנוסים מפורטוגל, וגם פעלו להפסקת מעשי האינקוויזיציה. אחרי מותו של דיוגו נמלטה דונה גרציה לוונציה, אך שם נודע דבר יהדותה לשלטונות, והם החרימו את רכושה, כלאוה, ושחררוה רק לאחר התערבותם של דיפלומטים תורכיים. אחרי שחרורה היא הגיעה לפירארה. בכתב החסות שהעניק לה דוכס פירארה נאמר לה כי לא ירדפוה בשל יהדותה. בעקבות זאת הסירה דונה גראציה את המסווה הנוצרי והתפרסמה בשמה היהודי – נשיא. היא התיישבה בקושטא ב- 1553 , וניהלה עסקי יבוא משגשגים. מלבד עסקיה היא הקדישה עצמה למפעלי צדקה לעניים, תמכה בבתי-מדרש, וגם סייעה בהוצאת ספרים. היו לה מהלכים אצל השולטן התורכי והיא לא היססה להשתמש בהם ובמעמדה כדי לסייע לבני עמה; כנקמה על שרפת האנוסים באנקונה שבאיטליה היא ניסתה לארגן חרם על נמל העיר, והבטיחה את התערבותו של השולטן למען כמה נאשמים.

אחת מיוזמותיה המפורסמות ביותר של דונה גרציה היא תוכנית בנייתה מחדש של טבריה. היא קיבלה מן השולטן זיכיון על טבריה ועל כמה כפרים הסמוכים לה, ובשל כך זכתה למעמד מיוחד באזור. היא השכילה לנצל את מעמדה כדי לפתח את היישוב היהודי בארץ ישראל בכללו. השמועות על היישוב בטבריה עוררו תקוות רבות בקרב יהודי העולם, ואף צפייה לגאולה.

 בבול מופיע ציור מדליון שבו דיוקנה של דונה גרציה. המדליון הוטבע בפירארה ב- 1551 לערך. בשובל הבול – נוף של טבריה, המבוסס על תחריטו של הצייר ההולנדי קורנליוס דה ברוין משנת 1681. בקצה השובל הובאה ציטטה מתוך דברי הלל שכתב עליה המלומד היהודי שמואל אושקי. מלומד זה תרגם את התנ"ך לספרדית, ודונה גרציה  סייעה בהוצאתו לאור.