בול חומה ומגדל

 עם פרוץ מאורעות הדמים בארץ ישראל באפריל 1936 והכרזת הערבים על שביתה כללית, במטרה להרעיב את היישוב העברי, נתעורר הצורך להרחיב את גבולותיה  של ההתיישבות. קרן הקיימת לישראל החליטה לרכוש אדמות לאורך גבולות הארץ – בצפון, במזרח ובדרום.

קניית קרקעות בלבד לא פתרה, כמובן, את הבעיה והעיקר היה יישובם ואיחודם לשטח רצוף ומלוכד. העלייה על הקרקע בסביבה עוינת של ערבים מתושבי המקום וסתם כנופיות, לא הייתה מן הדברים הקלים והייתה כרוכה בסכנת נפשות.

אז צץ הרעיון של חומה ומגדל – היאחזויות בקרקע במהירות המקסימלית עם כושר הגנה על הנקודה החדשה. ואמנם היישוב הצליח להגשים תכנית זו ע"י פעולה בשיטה הבאה:

לאחר שהוחלט על הקמת נקודת יישוב חדשה, היו מכינים ביישוב סמוך גדר מורכבת  משני קירות עץ עם רווח ביניהם וכן היו בונים מגדל עץ שניתן לפירוק והרכבה בקלות. אור ליום המיועד היו המתיישבים החדשים בליווי חברים מיישובים אחרים מביאים את המטען לנקודה החדשה. במשך יום אחד היו מקימים את הגדר, המגדל וצריפי המגורים. את הרווח שבין קירות העץ של הגדר היו ממלאים חצץ וכך היא הייתה הופכת לחומה, ואילו המגדל, עם זרקור על ראשו, היה משמש נקודת תצפית יעילה ביום ובלילה. על ידי איתות בזרקור היו המתיישבים מזעיקים עזרה מיישובים סמוכים במקרה של התקפת-לילה. מבצעי "חומה ומגדל" פתחו תקופה חדשה של תנופה רחבת-ממשים בהקמת יישובים באזורים מרוחקים.

מפעל ההתיישבות פרץ אז לבקעת הירדן, לעמק בית שאן, להרי אפרים, לגליל העליון ואף לנגב. ההליכה אל האזורים האלה הייתה קשורה קשר בל יינתק בהחייאת שטחי קרקע שוממים שהמחרשה העברית לא פלחתם מאות בשנים.

בחודש כסלו תרצ"ו (7.12.1936) החלה ההתיישבות בעמק בית שאן, אשר בשעריו הוקם היישוב העברי הראשון: ניר דוד – לזכרו של דוד וולפסון, נשיאה השני של ההסתדרות הציונית העולמית. כעבור חודש ימים הוקם הקיבוץ שדה נחום – אף הוא באותו עמק. היישובים שהוקמו אחריהם באותו אזור: בית יוסף, טירת צבי, מעוז חיים, מסד, נווה איתן, מסילות, שדה אליהו וחמדיה. בשנת תרצ"ח רכשה הקק"ל אדמות בחלקו הצפוני- מערבי  של הגליל העליון בו הקומה חניתה שהייתה נקודת ההתיישבות הראשונה בחלק זה של הארץ. אחריה הוקמו אילון ומצובה.

בהרי אפרים נוסדו עין השופט, דליה ומשקים נוספים. הם יצרו את הקשר בין היישובים העבריים בשומרון לבין אלה שבעמק יזרעאל. נגבה הפכה לסמל החדירה לנגב ואילו עין המפרץ, כפר מסריק ומשמר הים קירבו את ההתיישבות ליישובי עמק עכו. חודש מאי 1939 היה חודש-השיא בהקמת יישובים חדשים. בעיצומם של מאורעות הדמים הוקמו אז 12 יישובים, ביניהם: דליה, דפנה ודן, מעלה החמישה ועוד. במשך השנים 1939-1936 הוקמו בסך הכל 55 נקודות חדשות אשר הניחו יסודות איתנים להמשך התפתחותו של מפעל ההתיישבות העברית בארץ.