ראשית התעופה בארץ ישראל

1913 – המטוס הראשון בשמי ארץ-ישראל  -  בלריו xi

השנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, היו שנות ההתנסות הגדולה בהרפתקת הטיסות הראשונות. חלומי הטייס באירופה רכשו ניסיון בטיסות משונות, אשר יצרו פיתוי עז להגיע להישגים ולשיאים חדשים לבקרים. העיתון הפריסי לה-מאטן, בשיתוף מועדון הטיסה הצרפתי, קצבו פרס לטייס שיגיע ראשון מפריס לפקין, אבל מחמת הסכנות שבדרך הוחלף היעד הסופי וכיעד ביניים נקבעה קהיר. הטייסים הצרפתיים ניסו את כוחם ה"עפיפה" לקהיר בשתי דרכים: דרך צפון-אפריקה ודרך דרום-מזרח אירופה, טורקיה וארץ-ישראל, הראשונים שעמדו להגיע לארץ, דרך טורקיה, היו דוקורט (DOUCOURT) ומלווהו קו (ROUX), שיצאו לדרכם מפריס ב- 21 באוקטובר 1913. אבל ב- 26 בנובמבר  נפל האווירון שלהם למרגלות הטאורוס. הטייסים ניצלו. השיאן ופעלולן-האוויר הצרפתי ז’ול וודרין (JULES VEDINES) יצא אחריהם, גם-כן ב"דרך היבשה", לארץ הקודש ולקהיר, ואף התכוון להמשיך להודו ולאוסטרליה. הוא יצא במטוס בלריו B1-X1 , בעל מנוע GNOME, 80 כ"ס, בנובמבר 1913 מפריס, גרם לתקרית דיפלומטית בגבול הגרמני, נורה מעל ליוגוסלביה והגיע בשלום ב- 3 בדצמבר לקושטא. לאחר משתאות וקבלות פנים במקומות רבים, הגיע לביירות, ובשבת 27 בדצמבר 1913 המריא ממנה למקווה ישראל. במקווה ישראל הוכן למענו "שדה התעופה הבינלאומי הראשון של ארץ ישראל", אותו שדה שהוכן לנחיתתו של דוקורט. בעת הטיסה מביירות נשבה רוח עזה, שגרמה למחסור בדלק ומנעה מוודרין לחפש את הקווה ישראל. הוא נחת בחוף צל-אביב "על יד הבנק העברי שאצל בית החולים שער ציון", לאכזבתם של הרבבות שנהרו עוד מבעוד יום (לפני כניסת השבת) ובמתינו במקווה ישראל. בנחיתתו בחולות תל-אביב נשבר אחד מאופני האווירון. למחרת ב- 28 בדצמבר לאחר תיקון האווירון, המריא וודרין ונחת בשלום ב"שדה התעופה שממזרח לגנים, ליד תחנת הרכבת" במקווה ישראל וזכה בקבלת הפנים הרשמית. ב- 29 בדצמבר 1913 המריא לקהיר בהבטחה שבשובו, בדרכו להודו, ינחת בירושלים. אבל יומיים לאחר מכן, ב- 31 בדצמבר 1913, ערב ראש השנה האזרחית החדשה, נחתו בירושלים שני טייסים צרפתיים אחרים, מרק בונייה (MARC BONNIER) ומלווהו ברנייה (BARNIER), שהיו לעולי-הרגל  הראשונים שהגיעו לירושלים בדרך האוויר. (עם אווירון NIEUPORT מנוע GNOME, 80 כ"ס).

דב גביש וצבי שילוני

(המחלקה לגיאוגרפיה האוניברסיטה העברית)

1931 – הטיסה הימית – מסחרית (של נוסעים) ראשונה לא"י –

 שורט KENT 17 –S סקיפיו

בשנת 1924 התאחדו חברות תעופה בריטיות והקימו את חברת "אימפריאל אירוויז" (IMPERIAL AIRWAYS), אשר, כשמה, נועדה לגשר בין כל חלקי האימפריה . בשנת 1931 החליטה החברה לחנוך קו-תעופה בין שדה התעופה קרוידן, להודו, דרך ארץ ישראל, הטיסה בקו הייתה משולבת במטוס ימי ומטוס רגיל. ב- 21 באוקטובר לפנות בוקר נחת המטוס הימי מסוג SCIPIO-SHORT , S-17, על פני הכינרת בטיסת הבכורה שלו, הנוסעים הועברו מטבריה אל שדה התעופה של צמח ומשם המריאו להודו דרך בגדאד באווירון  יבשה. כאשר התרסק אחד המטוסים הימיים בשנת 1942 על-פני הכינרת בשל סופה עזה, פסקו הנחיתות הימיות בכינרת. ים-כינרת היה רק אחד משדות התעופה הימיים בארץ. אוירוני-ים נחתו, בימי מלחמת העולם הראשונה, בים-התיכון מול חופי עזה, מפרץ חיפה ומפרץ אילת. אחרי שהנחיתות הימיות בכינרת פסקו, הועברו ה"שדות הימיים" אל ים-המלח ומפרץ חיפה.

*****

 הארץ, יום שלישי 20.10.31, ט’ חשון תרצ"ב, עמ’ 1 (4)

"האווירון אנגליה-הודו יגיע היום לא"י

אווירון הים הראשון, משרות אנגליה-הודו, שיטוס דרך הכנרת, יגיע היום לפנות בוקר לטבריה. מטבריה יצאו הנוסעים באוטו לצמח ומשם יעלו לאוירון-יבשה וימשיכו הטיסה להודו דרך בגדאד."

*****

 1934 – המטוס הראשון בשירות היישוב בארץ ישראל

- דה הבילנד DH 82A "טייגר מות"

הטייגר-מות DH 82A הוא ראשון המטוסים הממנועים שהובאו ארצה בידי מוסדות היישוב העברי בארץ ישראל. ראשית סיפור מטוס ארצה בהקמתו של מועדון הטייס "הגמל המעופף". מועדון זה שניסיון הקמתו בוצע בידי יהודים אנגלים וערבים, למטרות עיסוק בטיס ספורטיבי, לא פעל מעולם ושבק חיים בתחילת 1934. בעקבות יוזמה זו הוקם הקלוב הארצישראלי לתעופה (לימים קלוב התעופה לישראל). היה זה ארגון יהודי שקם ביוזמת ההגנה, ובחסות המוסדות העבריים הלאומיים. באותה שנה (1934) הוחלט להפעיל את המועדון ע"י רכישת מטוס הדרכה ראשוני מסוג "טייגר-מות" (ע"ש הנמר"). מטוס זה מצוייד במנוע דה-הבילנד ג’יפסי מייג’ור 1, שיספק 130 כ"ס, היה מסוגל להגיע למהירות מירבית של 175 קמ"ש ולטווח מירבי בן כ- 490 ק"מ. אורך המטוס הדו-כנפי כ- 7.5 מ’ ומוטותכנפיו כ- 9 מטרים. מטוס הטייגר-מות הוא  פיתוח ישיר של הדגם :מות" (עש) DH 60T, וטיסת הבכורה נערכה במארטלשם בבריטניה בספטמבר 1931. הטייגר-מות נתגלה עד מהרה כמטוס הדרכה הסטנדרטי המוצלח ביותר, והואר נכנס לשרות סדיר בחיל האויר המלכותי (RAF) ובבתי ספר אזרחיים לטיס. בסתיו 1934 נפגשה קבוצת שליחים ארצישראליים, שפעלו בנושאי עליה בפולין עם דוד בן-גוריון, ראש הנהלת הסוכנות היהודית דאז, וסיכמה על רכישת המטוס, המטוס הגיע ארצה באוקטובר 1934, מלווה במדריך טיס בריטי בשם גריי. המטוס נשא אותיות רישום בריטיות G-ACYN ומספרו הסידורי היה 3314. אחרי שבוצעו בו מספר טיסות הדרכה, הסבה וניסוי, הועבר המטוס להפעלת בית הספר לטיס של חברת "אווירון" ב- 1936 .הטייגר-מות ביצע טיסות לצרכיי הגנה או לשליחויות לאומיות שונות. בדרך כלל פעל המטוס בסיור ושמירה על עובדים בשדות מרוחקים, בפועלים שעסקו בסלילת כבישים ובבניה, ובנוסף הצניח אספקה וציוד חיוני לנקודות המרוחקות ממרכזי היישוב, ובעיקר בחורפים הקשים. פעולות סיוע כאלה בוצעו ליישובים נגבה וחולדה, וכמו כן הוגש סיוע למתיישבי חניתה במרץ 1938. באותה שנה נחת המטוס לראשונה ליד מפעל האשלג בסדום, וחנך בכך את מנחת המטוסים הקלים שנכבש במקום. בסוף שנת 1938 הוחלט לרשום את המטוס בפנקס רישום כלי הטייס המנדטורי. הוקצו לו אותיות הרישום VQ-PAN אך לא היה סיפק בידי חברת אווירון לבצע פעולות רישום זו שכן המטוס התרסק באחת מטיסותיו הרבות על אחת הגבעות ליד אפיקים, במחצית הראשונה של שנת 1939. בדצמבר 1939 בוטל רישוי של המטוס, ובנובמבר 1940 הועברו חלקיו מזירת התאונה למאגר חלפי המטוסים של חברת אווירון באפיקים. בכך תמו 5 שנות פעילותיו של ראשון המטוסים המוטוריים בארץ ישראל.

1937 – הטיסה המסחרית הראשונה בארץ ישראל

- שורט  S-16 סאיון

בדצמבר 1934 נרשמה בלונדון חברת התעופה המסחרית הראשונה שהוקמה – לפעול בארץ-ישראל, חברת "פלסטיין אירוויז" (PALESTINE AIRWAYS – נתיבי אוויר ארצישראליים), ע"י פנחס רוטנברג, החברה, שנוסדה עם הון של 20 אלף ליש"ט, רכשה שני מטוסים דו-מנועים קלים בעלי 6 מושבים, מסוג שורט -16S סאיון, מצויידים ב- 2 מנועי פובז’וי ניאגרה III, בעלי הספק של 90 כ"ס כ"א, המפתחים מהירות מירבית של 206 קמ"ש, לטווח מירבי של כ- 630 ק"מ. באוגוסט 1937 החלה החברה לפעול עם שני מטוסיה שנשאו אותיות רישום מנדטוריות PAA – VQ-PAB . טיסותיה הראשונות היו מלוד לחיפה, אך מאוחר יותר אותה שנה, נחנך הקו הבינלאומי הראשון  מלוד לביירות, דרך חיפה. על מנת לקצר את משך הטיסה מתל-אביב צפון, נחנך ביוזמת החברה שדה התעופה "דב הוז" מצפון לירקון. לאחר רכישת מטוסים נוספים, בעיקר בבריטניה, הועברה פעילות החברה מלוד לשדה החדש, צפונית לתל-אביב. מלבד קיום הטיסות הסדירות, הופעלו גם טיסות שכר ותיור וטיסות סיור קצרות (SIGHTSEEING) , שהטיסו בעיקר בני נוער בשמי הארץ . עם פרוץ מלחמת העולם השניה הופסקה פעילות החברה, ובאוגוסט 1940 הוחרמו מטוסיה ע"י חיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF), שהשתמש בהם כמטוסי קישור ותובלה.

נועם הרטוך