בול יום העצמאות ה- 13
גם השנה מתארים בולי יום העצמאות את פרחי ארצנו. ד"ר י. גליל מהאוניברסיטה של תל אביב מספר עליהם כדלקמן:
הדס מצוי - 0.07 ל"י
ההדס הוא שיח לא גבוה שמוריק כל השנה. הוא גדל בחורש של הכרמל והגליל. בהרי צפת אפשר לראות כרי הדס צפופים המתבלטים למרחוק בצבעם הרענן ובצורתם המיוחדת. את ההדס מרבים לגדל כשיח תרבותי הודות לעלוותו הנאה וריחו החריף. עלי ההדס גלדניים ומופיעים שנים שניים או שלושה שלושה לאורך הגבעול. העלים ריחניים מאוד. הפרחים, לא גדולים בעלי כותרת לבנה והרבה אבקנים. הפירות – ענבות כחולות כהות. ההדס תפש מקום נכבד במיתולוגיה ובדת של עמי הקדם. במקרא הוא נזכר פעמים רבות כסמל להתחדשות ולפריחה, כדברי ישעיה הנביא "…אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ השמן…" (ישעיה מ"א,י"ט) ובמקום אחר: "…תחת הסרפד יעלה הדס…" (יעשיה נ"ה, י"ג). ההדס הוא אחד מארבעת המינים שמצווה לברך בחג הסוכות. לתכלית זו משמש הדס "כשר" בעל שלושה עלעלים בדור. חכמינו הרבו לדרוש על ההדס, בעיקר בקשר לסימניו ותכונותיו של ההדס הכשר, להבדילו מן הפסול. הרבה מנהגי קדם קשורים בהדס, בעיקר בשמחות ובחתונות בישראל ואצל העמים השכנים. גם כיום אפשר לפגוש את אנשי צפת כשהם אוספים ענפי הדס על מנת לחלקם למהדרין לברכת עצי בשמים במוצאי שבת.
חצב מצוי - 0.12 ל"י
מי אינו מכיר את תפרחות החצב הנשאות, המופיעות בחודשי הקיץ האחרונים ומתלבטות ברעננותן וצבען הלבן על רקע הנוף הקיצי הצחיח ? החצב הוא אחד הצמחים הנפוצים בארץ ישראל, בהר ובשפלה, בקרקעות ובבתי גידול שונים. לחצב בצל גדול באדמה, סמוך לפני השטח, העלים צומחים ועולים מתוך הבצל אחר הגשם והם אף גדולים ורחבים בהשוואה לעלי צמחי בצל אחרים. התפרחת – אשכול גבוה, הנושא מספר רב של פרחים. לעת הפריחה מתפשקים עוקצי הפרחים בכוון נצב לציר ועם סיומה הם חוזרים ונצמדים אל ציר התפרחת כלפי מעלה. הפרחים פתוחים יום אחד בלבד. מדי לילה נפתחת קבוצת פרחים חדשה וכך הולך אזור הפריחה ועולה ציר התפרחת עד הפרח בעל ששת עלי העטיף. הפרחים המרובים הפתוחים בעת ובעונה אחת, מצטרפים יחדיו למשטח לבן בולט. הפרחים מואבקים ע"י דבורים וזבובים הנמשכים אל טיפות הצוף המופרשות מן השחלה. בתחילת החורף מבשילים ההלקטים, מתבקעים ע"י שלוש קשוות והזרעים השטוחים והקלים נפוצים ברוח. בצל החצב ועליו ארסיים ואינם נאכלים ע"י אדם או בהמה. מגדליו מכינים תרופות לאדם, ופיתיונות רעל לחולדות וחרקים מזיקים. הודות לשורשיו המעמיקים בקרקע השתמשו בחצב בארץ ישראל ובארצות השכנות לתחום חלקות וסימון גבולות. אפילו אם עוקרים את הבצל ממקומו נשארים השורשים העמוקים בקרקע ולא קשה לגלות את מקומם. מתקופת התלמוד ידועה האגדה שסופרה ע"י רבי חנינה בשם ר’ חיסדא , כי בימי הכבוש סימן יהושע את הגבול בין ארץ ישראל והארצות השכנות ע"י חצבים.
הרדוף הנחלים – 0.32 ל"י
ההרדוף גדל בר בגדות נחלים במרכז הארץ ובצפונה. נוסף על כך מרבים לגדלו כצמח נוי בגינות ובשדרות. הוא שיח גבוה שמוריק כל השנה. עליו גלדניים, דמויי אזמל ומסודרים זוגות זוגות או בדורים. הפריחה היא בחודשי הקיץ. ההרדופים עוטים כסות מבהיקה של פרחים ורודים הנראית למרחוק. בצמחים התרבותיים שכיחים גם צבעי האדום והלבן. תפרחת ההרדוף היא סוכך מדומה, הפרחים מאוחים עם עלי כותרת ועטרית מצויצת מסביב ללוע. האבקנים, המקיפים את העלי, מסתיימים בזיפים ארוכים, שזורים ושעירים. הפרחים הגדולים והריחנים, שנשארים פתוחים במשך ימים אחדים, מבוקרים אך מעט ע"י חרקים. הפרי מוארך, עשוי משתי מפוחיות, שמבשילות באביב ומפיצות זרעים שעירים רבים, שנשאים ברוח. ההרדופים התרבותיים הנם בעלי פרחים ממולאים ואינם נושאים פירות כלל. עלי ההרדוף וקליפתו ארסיים לאדם ולבהמה וידועים מקרי הרעלה רבים. אבותינו הכירו תכונה זו ובמסכת חולין מציינת המשנה כי הבהמה "שאכלה הרדופני" אסורה למאכל משום סכנת נפשות.