בול יום העצמאות העשרים

 עלייה וקליטה

עד קום המדינה בשנת 1948 עלו לארץ ישראל חצי מיליון יהודים במשך 70 שנה. אולם מאז קום המדינה עד ראשית 1968 עלו  1,286,254 יהודים. מגילת העצמאות של מדינת ישראל קבעה כי "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות" והכנסת נתנה לכך ביטוי חוקי ב"חוק השבות", שנחקק בשנת 1950. כך הייתה מדינת ישראל מדינה קולטת-עולים. בארגון העלייה ובקליטתה טיפלה הסוכנות היהודית, כמייצגת את העם היהודי ובתוקף חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית.

שלוש השנים הראשונות לאחר קום המדינה באה עלייה המונית, ועד סוף 1951 הגיעו 684,201 עולים. באותה תקופה הועלו גלויות שלימות והתחסלו מחנות העקורים של שרידי השואה באירופה. העלייה ההמונית נקלטה תחילה בערים ובבתים שניטשו על ידי הערבים במלחמת השחרור, בערים ובמושבות, במושבים ובקיבוצים. עם גבור זרם העלייה ההמונית הוקמו 113 מעברות בשביל כרבע מיליון עולים לשם קליטתם הארעית. לאחר מכן הוקמו 25 עיירות פיתוח, שיכוני עולים ברחבי הארץ והוקמו מושבי העולים. בעשרים שנות המדינה נתחנכו 100 אלף ילדים ובני נוער במוסדות החינוך של עליית-הנוער. 91 אלף עולים למדו עברית באולפנים.

משנת 1965 החל להסתמן מפנה בתחום העלייה. העלייה ההמונית באה בעיקר מארצות המצוקה, ואילו החל משנת 1965 התברר כי לאחר שעלו מיליון ורבע נפש, נצטמק מספר היהודים החיים בארצות מצוקה – מחוץ לרוסיה, בה נעולים שערי היציאה. צמצום עליית המצוקה העלה את עניין העלייה מארצות הרווחה לצורך חיוני וראשון במעלה. לשם טיפול יעיל בעליית הרווחה הקימה הסוכנות היהודית רשת של מעונות ומרכזי קליטה בהם מתגוררים העולים ארעית, לומדים עברית ומוצאים תעסוקה ושיכון קבע. בסוף שנת 1967 עיבדה הרשות המשותפת של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית לעלייה ולקליטה תכנית של הקלות לעולים בתחומי המסים,  המכס, הביטוח, הלוואות, שיכון, תעסוקה, וחינוך לילדי העולים. תכנית זו קיבלה גושפנקה חוקית והופעלה בראשית 1968. בעקבות מלחמת ששת הימים הייתה בתפוצה היהודית התעוררות רבה לעזור לישראל ואף בא לישראל גל של מתנדבים צעירים. יש לקוות כי העלייה מארצות הרווחה תגבר בשנים הקרובות במידה ניכרת.

עשרים שנות התיישבות בישראל

ההתיישבות החקלאית בישראל, אשר בתקופה שלפני הקמת המדינה הייתה מצומצמת יחסית עקב הגבלות ברכישת קרקעות ומיעוט כוח אדם, קיבלה תנופה חדשה עם הקמתה של מדינת ישראל. בד בבד עם הקמת ישובים חדשים ויישובם של עולים חדשים על הקרקע נוצרו גם דפוסי התיישבות חדשים ועוצבו עקרונות חדשים להתיישבות. מספר היישובים החקלאיים העבריים בישראל בקום המדינה, למעט מושבות עירוניות, הגיע ל- 291 ומספר המשפחות בהם כ- 30,000. מאז ועד היום נוסדו בישראל למעלה מ- 440 יישובים חדשים ובהם 35,000 משפחות חקלאיות. מתוך 440 ישובים אלה, הוקמו בשלוש השנים הראשונות לקיום המדינה (תש"ח – תש"י) 270 נקודות ישוב.

מרביתם של היישובים אוכלסו בעולים חדשים – ניצולי השואה ועולים מארצות המצוקה במזרח התיכון ומדינות ערב. רק מיעוט מבין המתיישבים הם יוצאיי ארצות הרווחה או תושבים וותיקים בארץ. בתקופת עשרים השנים נושבו חלקי ארץ חדשים        ההתיישבות חדרה למרחבי הנגב והדרום, העיר ירושלים חוברה לשפלה ברשת של יישובים חקלאיים, נושב הגליל והוקמו נקודות יישוב בערבה. הרחבת ההתיישבות התאפשרה על ידי פעולות פיתוח בקנה מידה רחב; הושלמו מפעלי מים אזוריים ונבנה המוביל הארצי המאפשר הזרמת מים מצפון הארץ לנגב. הוכשרו עשרות אלפי דונמים של קרקעות באזור ההר; יובש ונוקז אגם החולה והאזורים הסמוכים אליו והוכשרו קרקעות נוספים בנגב ובדרום.

להתיישבות החדשה חלק מכריע בהגברת הייצור החקלאי והספקת מזון לתושבי הארץ. היא מייצרת כארבעים אחוזים מכלל התוצרת החקלאית במדינת ישראל ובענפים מסוימים כמו למשל הרפת, הלול והירקות מגיע חלקה לכדי חמישים אחוזים ויותר. בתקופת עשרים שנות ההתיישבות עוצבו שיטות חדשות לאזורים הכפריים בישראל. קמה שיטת התכנון האזורי – דוגמת אזור לכיש – המבוססת על פיתוח אזור כפרי שלם על יישוביו החקלאיים, מרכזיו הכפריים העירוניים. לפי שיטה זו הוקמו היישובים החקלאיים בקבוצות כשלכל קבוצה כזאת מרכז כפרי המשרת את כל היישובים. בדרך זו מתאפשרים  ייעול ושיפור, של השירותים הצרכניים והיצרניים הניתנים לחקלאים.

תכנונה, בצועה ומימונה של ההתיישבות החדשה נתונים בידי המחלקה להתיישבות  של הסוכנות היהודית הפועלת בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל כשזו האחרונה מטפלת בהכשרת הקרקעות להתיישבות. פעולות המחלקה להתיישבות אינן כוללות רק פיתוח התיישבותי וחקלאי של היישובים החדשים והדרכה מקצועית של המתיישבים אלא גם פעילות חברתית ענפה אשר אפשרה, בתקופה של עשרים שנה, להפוך את המתיישבים העולים לקהילה כפרית יציבה הנשענת על עקרונות הקואופרציה ושיטות הניהול המקובלות בהתיישבות העברית הוותיקה בישראל.