בול יום העצמאות תשכ"ט

 גייסות השריון

דרך ארוכה עשו גייסות השריון של צה"ל, עד שהגיעו לעצמתם ורמתם הנוכחית. שמו של השריון הישראלי הולך לפניו וההערכה כלפיו רבה, אך חבלי לידה רבים עברו על הגייסות עד הגיעם הלום. כמו חילות רבים אחרים בצה"ל ניתן למצוא גם את ניצני השריון עוד בתקופת ההגנה, בצורת משורייני הנוטרים והמשמרות הנעים במאורעות 1936-39. במלחמת הקוממיות והמאורעות שקדמו לה הונח הבסיס הראשון לכוחות השריון של צה"ל. כוחות אלה צמחו יש מאין. ראשונים היו "משורייני הסנדוויץ" – משאיות ואוטובוסים שצופו בלוחות מתכת ובתווך לוחות עץ. משוריינים פרימיטיביים אלה ליוו את שיירות האספקה לירושלים ולישובים מבודדים. הם נטלו חלק עיקרי במלחמה על עורקי התחבורה.

ראשוני הטנקים נראו בצה"ל במלחמת הקוממיות. היו אלה טנקים שהוצאו ממחסני גרוטאות של מלחמת העולם השנייה, או מספר טנקים שהוחרמו מהצבא הבריטי בארץ ישראל. שרמנים ישנים, טנקי הוצ’קס ושני קרומבלים. לראשונה הופעל טנק כשהוא מוצב על גבי משאית. אל טנקים אלה סופחו זחלמים וכך הוקמה חטיבה 8 – חטיבת השריון הראשונה בצה"ל. טורי שריון אלה שיחררו בין השאר את נצרת ובעזרתם נערך המבצע הגדול – חורב – שחתם את המלחמה ושבו חדרו כוחות צה"ל לסיני עד אבו-עגילה.

עד  מבצע קדש התלבטו בצה"ל בחיפוש דרך באשר לדרכו של השריון. ב- 1954 קיבל השריון מעמד של גייס. הוקמו מסגרות חדשות ונרכשו טנקים חדשים. א.אם.איקס 13 ושרמנים שתותחיהם הוחלפו. הוקמו קורסים חדשים ואנשים יצאו ללימודים בארצות ידידותיות. מבצע קדש העלה את השריון הישראלי על המפה. הכוח שהכריע את המערכה היה השריון ואנשיו הם שהגיעו ראשונים, תוך 7 ימים מפרוץ הקרבות, לתעלת סואץ. מאז היה ברור כי השריון הוא אגרוף הברזל של צה"ל. השריון הפך לכוח המחץ המכריע בחילות היבשה ובהתאם לכך ניתנה לו מאז עדיפות ראשונית. תפקידו מאז – העברת המלחמה לשטחי האויב והכרעת המלחמה.

מאז מבצע קדש ועד מלחמת ששת הימים הפך צה"ל לצבא משוריין המתבסס בעיקרו על עוצבות השריון. הטנקים היו חלק אחד בעוצבות אלה: לידם החלו לפעול החי"ר  והמשוריין, הארטילריה המתנייעת, הפלסים ואנשי החימוש והאפסנאות. נוספו יחידות שריון חדשות, רובן של אנשי מילואים. נרכשו טנקי צנטוריון ופטונים ולשרמן החדש הורכב תותח חדיש 105 מ"מ ומנועי דיזל. האיכות עלתה לא רק בכלים אלה גם ברמה המקצועית. נערכו תמרונים גדולים תוך שיתוף פעולה עם זרועות וחילות אחרים. תקריות הגבול בקשר לניסיון להטות את מי הירדן מצאו את השריונאים מוכנים. מלחמת ששת הימים היוותה שיא בהתפתחות גייסות השריון והוכחה כי צלחה דרכם. שלוש האוגדות המשוריינות בסיני הן שמוטטו תוך ארבעה ימים את הצבא המצרי הגדול. בסיני נערכו קרבות טנקים מן הגדולים בתולדות השריון בכלל. ברמת הגולן הבקיע השריון דרכו בין הביצורים הסוריים ובירדן – פרצו במהירות ללב יהודה ושומרון. נוצר מושג בצה"ל: בקצב השריון. הייתה זו מלחמה קצרה, והרבה תודות לשריון צה"ל. מלחמה קצרה שקדמו לה הכנות ממשוכות. הפלדה ניצחה, אך מאחוריה עמד השריונאי. האדם שמאחורי הפלדה, שבלעדיו אין ערך לברזל ולתותח. גם לאויב שריונים רבים, אך שריונאי צה"ל, סדיר ומילואים, טובים ומעולים יותר.

חיל הים

חיל הים אינו מן הזרועות הגדולים בצה"ל, אך שורשיו טמונים בשנים שלפני קום המדינה – ב"צי הצללים" של ספינות המעפילים ובצי הסוחר העברי של הישוב היהודי בארץ ישראל. במקביל למאמצי ההתיישבות על הקרקע נעשו תמיד מאמצים לכבוש הים. יחידים וקבוצות ניסו לרכוש ספינות שמפקדיהן ומלחיהן יהיו מבני הישוב. ב- 1921 הילכה האנייה הראשונה – "חלוץ" – בין נמלי מזרח הים התיכון. לא הייתה זו אלא ספינת מפרש ממונעת. במשך השנים הצטרפו אליה ספינות ואוניות רבות. רבות מאניות אלה שהיו שייכות לישוב היהודי, טובעו במלחמת העולם השנייה, ועימהן מלחים יהודים מארץ ישראל.

 ב- 1940 החליטה ההגנה לפתוח בקורסים הראשונים לימאים מבין בוגרי קורסים אלה יצאו לאחר מכן כ"ג יורדי הסירה, אשר ירדו למצולות שעה שהיו בשליחות מבצעית מטעם הברית נגד מטרות בסוריה של וישי. שלוש שנים לאחר מכן, ב- 1943 הוקמו הפלוגות הימיות של הפלמ"ח. עיקר מעיינן של הפלוגות הימיות היה נתון לעלייה ב’. בהבאת  המעפילים היה עליהם להתמודד עם הצי הבריטי בים התיכון, ואף יכלו לו. מבין אנשי הפלי"ם באו ראשוני המפקדים בחיל הים. אליהם הצטרפו הצעירים ששרתו בצי הבריטי במלחמת העולם ואחרים שעשו בארגוני נוער ימיים. מ "צי הצללים" הוצאו ספינות ישנות ואלה הפכו לאוניות המלחמה הראשונות של חיל הים. הספינה הראשונה שהשתמשו בה למטרות הימייה הייתה ספינת דייג – "דרום אפריקה" – שצוידה במקלעים ובעמדות של שקי חול. לאחר חודשים מספר צורפו אליה האוניות "הגנה" ו"ג’ווד" שעל כל אחת מהן הועלה תותח ישן בקוטר 65 ק"מ. הציוד לא מנע מאנשי חיל הים לצאת למבצעים שונים במלחמת הקוממיות. בין השאר השתתפו בהפגזת מטרות מן הים ובמתן סיוע לחיל הרגלים, ואף הצליחו לטבע את אוניית הדגל של הצי המצרי.

אחרי המלחמה הובאו הפריגטות, שהיו מהירות יותר וחמושות טוב יותר. לאחר מכן נרכשו שתי משחתות – "אילת" ו"יפו". אליהם צורפה אחרי מבצע קדש המשחתת "חיפה" (איברהים אל אוואל), שנתפשה מידי המצרים שעה שניסתה להפגיז את חיפה. חיל הים המשיך לגדול" בדצמבר 1958 הביא צוות ישראלי את הצוללת "תנין" מאנגליה. הוקמו שייטת הצוללות ושייטת הטרפדות. שתי אוניות מחיל הים עשו דרכן במסע ארוך  מסביב ליבשת אפריקה עד לים סוף ולאילת. אוניות החיל יצאו לביקורים קבועים בנמלים זרים, מנמלי הים התיכון ועד לארצות הברית, ונתקבלו באהדה רבה על ידי המארחים ויהודים רבים. המספנות של החיל גדלו משנה לשנה ושעה שמספנות ישראל בנו לראשונה נחתות טנקים בישראל, עסקו מספנות החיל בשיפוץ של צוללות.

במלחמת ששת הימים הוכיח חיל הים מה רבה תושייתו והעזתו. בפעולות המגע שלו הטיל חיתתו על ציי האויב. חיל הים המצרי הסתגר בנמליו על אף יתרונו בכמות כלי השייט והנשק שעמד לרשותו. היה זה הישגו הגדול של חיל הים הישראלי. אך בכך לא אמר די. חיל הים יזם פעולות ולא נרתע מלחדור למימי האויב ולתוך נמליו. אנשי הקומנדו חדרו לנמלי אלכסנדריה ופורט סעיד ופגעו בכלי שייט של הצי המצרי. ספינות חיל הים פגעו בספינות טילים והניסו צוללות אויב. אנשי חיל הים היו הראשונים שנחתו בשארם א-שייך. הגבולות היבשתיים נתקצרו אחרי מלחמת ששת הימים, אך החופים של ישראל התארכו פי 5. נוספו משימות חדשות לחיל הים ועתה עליו לשמור על כאלף ק"מ גבולות ימיים. המלחמה תמה, אך הסכנות בהן עומד חיל הים במסגרת משימותיו לא קטנו. המשחתת "אילת" טובעה באחד מסיוריה ורבים ממלחיה נפלו על משמרתם. גם איתני הטבע הכבידו ידם והצוללת החדשה – "דקר" – ירדה למצולות עם אנשיה ומפקדיה שעה שחתרה לנמל המולדת. אך ההתנדבות לחיל הים נמשכת ומתגברת, והכל דרוכים עתה לקראת הקמת המערך החדש בחיל – מערך שיהיה מבוסס על ציוד חדיש ונשק משוכלל.

 זאב שיף

 הציירים: אביגיל ויצחק יורש

יצחק יורש כותב: "שנינו ילידי שנת 1937. אביגיל נולדה בטרנסילבניה, ועלתה ארצה ב- 1947, אני נולדתי בחיפה. נפגשנו בביה"ס "בצלאל" בתקופת לימודינו במחלקה לגרפיקה. בשנת 1957 לאחר סיום הלימודים נישאנו ומאז אנו עובדים כגרפיקאים. עד לפני כשנתיים עסקתי בהוראת גרפיקה, תחילה בביה"ס המקצועי תיכוני ע"ש חנה יפה בת"א ולאחר מכן בביה"ס "בצלאל" בירושלים. בנוסף לזה עסקנו בענפים שונים של הגרפיקה השימושית, אך את עיקר ייחודנו ראינו באילוסטרציה ובציור כרזות. בשנים האחרונות התמחנו בביצוע סרטים מצוירים ולאחרונה אף הקמנו אולפן לציור וצילום סרטים כאלה למטרות הדרכה, הסברה, בידור ופרסומת.