התאחדות בולאי ישראל | Israel Philatelic Federation
חיפוש בקטלוג
חיפוש לפי
נושא:
שנה:
קטלוג:
חפש
בול שנת הפליט העולמית

בול שנת הפליט העולמית

 יסודותיה של מדינת ישראל הונחו ע"י פליטים. אוכלוסייתה מורכבת, רובה ככולה מפליטים ובני פליטים. בעיות של קליטת פליטים מעסיקות אותה מראשיתה. שאלות של יישוב פליטים מהוות מכשול בדרך להסדר מדיני עם שכונותיה. "שנת הפליט העולמית", שהוכרזה ע"י האומות המאוחדות, היא אפוא, מאורע שאין ישראל יכולה להתייחס אליו באדישות. אדרבא, לגבי דידה זו הזדמנות לערוך את מאזן הישגיה  קבל עולם בגאווה. ראשית, יושם הדגש על העובדה, שעצם הקמת המדינה שמה קץ למעמד של "פליט נצחי", שהיה מנת חלקו של היהודי מאז הוגלו אבותיו מארצם, ובמיוחד בדורות אחרונים. "חוק השבות", אחד מחוקי היסוד של המדינה, שיחרר את היהודי מן התואר הטראגי "הנודד". שוב אין הוא נאלץ לבקש מקום ארעי להניח ראשו. המדינה שהוקמו ע"י אחיו מבטיחה לכל יהודי החפץ לעלות לציון את הזכות הראשונית של כל עם וכל אדם: הזכות למולדת משלהם.

הבדל מובהק חוצץ בין מצבם של היהודים שנמלטו על נפשם לפני הקמת המדינה לבין היהודים - ומספרם רב עד מאוד שכיום אינם יכולים להישאר בארצות מושבם, מסיבות מדיניות, חברתיות וכלכליות. הפליטים בכוח והאומות הנאורות שוחררו מן הצורך לשאול: "לאל" ? הדגש עבר לשאלה "כיצד"?

למעלה מתשע מאות אלף פליטים קלטה מדינת ישראל באחת עשרה השנים הראשונות לקיומה. מאמץ כזה של הכפלת האוכלוסייה קיימת, בפרק זמן כה קצר אין לו, באורח יחסי, תקדים בתולדותיה של שום מדינת-הגירה אחרת בעולם. הוא הטיל על הישוב הקיים עומס כבד ואחריות חמורה של בעיות קליטה ומיזוג. רבבות העולים, שברובם נמלטו מארצות מושבם בעירום ובחוסר כל, נזקקו לכסות וקורת גג, למזון וחינוך, לפרנסה ושירותים, ולשיקום והדרכה. ומעל לכל ליחס של אחווה ולקרקע מוצקת מתחת לרגליהם, כדי לשחררם מן הסיוט של היותם פליטים. הם קיבלו את כל אלה בישראל, בערים ובמושבות הוותיקות שקלטום וביישובים החדשים שהוקמו למענם למאות. מפעלי פיתוח חקלאי ותעשייתי הוצאו לפועל בקנה מידה רחב ויצרו מקורות תעסוקה נוספים. שרשרת השיכונים המשתרעת מדן ועד אילת תעיד מה רב מספרם של אלה אשר מצאו בישראל את עיקר מאוויי של כל פליט: בית, פשוטו כמשמעו. 

עם כל היותה טרודה בבעיות קליטה, התיישבות, הכשרה ושיקום של מאות אלפי פליטים יהודים, לא התעלמה מדינת ישראל מעולם מן הצורך למצוא פתרון לבעיית הפליטים הערביים, ולא התכחשה לחובה ההומניטרית לתרום את חלקה להקלת גורלם. ברם, אין ישראל יכולה לקבל על עצמה שום אחריות מדינית למצבם של פליטים אלה, שרובם ככולם עקרו ממקומות מושבם הקודמים מתוך אמון בהסתה עוינת חרף העובדה, שבנשימה אחת עם הכרזת עצמאותה גם התחייבה המדינה חגיגית לערוב לשווי זכויות מלא של כל תושביה.

מדינת ישראל קלטה ויישבה כחמישים אלף פליטים ערביים, שנעשו מחוסרי קורת גג במלחמת הקוממיות או הורשו לחזור בשלב מאוחר יותר, במסגרת איחוד משפחות. בישראל, בניגוד למצב בארצות השכנות, אין קיימת כיום בעיה של פליטים ערביים. הפליטים לשעבר אינם תלויים בלחם חסד של מוסדות בינלאומיים, הם מהווים, ביחד עם האוכלוסייה הערבית הוותיקה, מיעוט בן 220 אלף נפש, שמצבו הכלכלי איתן, זכויותיו האזרחיות מוגנות, והנאתו מרובה ממפעלי הפיתוח המבוצעים באזוריו ע"י ממשלת ישראל.

 הצייר:  שמו של אוטה וליש קשור בבולי ישראל מראשיתם. "החוויה הגדולה בחיי אומר הוא "הייתה באותו יום, במאי 1948, כשבולינו הראשונים היו למציאות". ואמנם היה הוא האיש שצייר את הבולים ההם, אשר נכנסו להיסטוריה הבולאית של ישראל בכינוי "דואר עברי", שהתנוסס עליהם. לאוטה וליש, הנמנה עם חשובי הגרפיקאים בארץ, זכות היסטורית אחת: הוטל עליו להכין את  מגילת העצמאות ואף היה אחראי לתכנון (בסודי סודות) של טקס הכרזת העצמאות, שנערך במוזיאון תל אביב ב- 14 במאי 1948. מוצאו ממרכז אירופה. הוא למד במכללת ווינה, היה פעיל מנעוריו בתנועה הציונית באוסטריה ובצ’כסלובקיה, ואחרי עלייתו ארצה, פתח ב- 1934, סוכנות לפרסום בתל-אביב. קשריו האמיצים של מר וליש עם הבול והבולאות התבטאו בפריטים רבים שיצר, בתוכם סדרות שונות של בולי זיכרון. כן תיכנן וביצע תערוכות בולאיות שונות בארץ ותצוגות רבות של דואר ישראל בחו"ל, מפעלים שבהם גילה תמיד את המומחיות ואת הטעם הטוב האופיינים לפריונו הרב בשטח הגרפיקה השימושית.