בולי דואר אוויר – ציפורי ישראל

 ורדית סיני – 0.05 (Erythrina Sinoica)

ציפור זעירה זו נדירה וחיה רק בנגב הדרומי. היא מקננת בין הסלעים. מזונה – גרגירים שהיא מלקטת מהאדמה הסלעית לא הרחק מהקן. הנקבה פחות צבעונית מהזכר וגוונה חום. כמו יתר הוורדיות, שנמצאות במספר סוגים רב בישראל, שר הזכר יפה מאוד. ורדית סיני אופיינית רק לישראל (וירדן) ואין למצוא אותה במקומות אחרים.

שלדג לבן חזה – 0.20 (Halcyon Smyrnensis)

ציפור מתבלטת זו היא תושבת הצפון והמרכז של ארצנו. היא נחמדה לעין בהסתכלנו בה כשהיא עוקבת אחרי הרצב מוכנה לזנק עליו כל רגע או כשהיא מרחפת באוויר מעל בריכת דגים כדי לדוג קרפיון קטן או לתפוס צפרדע. אף על פי שהשלדג ניזון מדגים הוא מועיל יותר מאשר מזיק, היות והוא משמיד חרקים, עכברי שדה ומזיקים אחרים. לשלדג שני קולות שונים – בישיבה הוא שר בלי מנגינה ובקול רם ובעופו משמיע – קק, קק, קק. קנו בנוי בצורה בלתי רגילה. הוא חופר בור מאוזן בתוך סוללות הטיט ובתוכו מטליה הנקבה את הביצים.

סלעית לבנת בטן – 0.28 (Oenanthe Lugens)

שני צבעים לבן ושחור מבליטים מאוד ציפור זו מתוך סלעי הרי יהודה והנגב – המקומות בהם היא חיה. הסלעית דוגרת בין נקיקי הסלעים. היא שרה יפה מאוד אבל קולה חלש במקצת בשביל ציפור כל כך גדולה. הציפור לא בורחת מאנשים ואפשר לראותה מקרוב כשהיא יושבת על סלע או גזע עץ. מזונה – חרקים בלבד.

שרקרק ירוק – 0.30 (Merop Superciliosus)

ציפור נחמדה זו היא עוברת-אורח וגם תושבת הארץ. היא מקננת באזורים החמים יותר של הארץ – על פי רוב בבקעת הירדן בין ים המלח והחולה, וכיוצא דופן, גם בקרבת עכו. הציפורים עפות, בדרך כלל, בלהקות. בצניחתן הן מתגלגלות ושורקות בעליזות. השרקרקים מקננים בקבוצות ובונים את ביתם קומות קומות בתוך סוללות הטיט. הנקבה דוגרת כבר על הביצה הראשונה שהיא מטילה וממשיכה לדגור עד הופעת האפרוח מהביצה האחרונה – לכן האפרוחים נולדים שלבים שלבים, לעיתים בהפרש של שבועיים בגילם. אף על פי שהשרקרק ניזון לפעמים גם מדבורים, הוא משמיד כל כך הרבה חרקים, שהוא נחשב בין הציפורים המועילות. רק משום כך ההגנה עליו כבר מוצדקת, אפילו מבלי להתחשב ביופיו ועליזותו.

פשוש – 0.40 (Prinia Gracilis)

ציפור זהירה זו אופיינית לישראל. אפשר למצוא אותה בכל מקום בארץ, פרט לנגב. היא נחבאת אל הכלים ובדרך כלל נמצאת בין שיחים בחיפושיה אחרי חרקים. רק לעיתים היא יוצאת לדרך רחוקה יותר. היא כמעט בלתי נראית לולא זנבה הארוך שנמצא בתנועה מתמדת לצדדים או במעגל. קן הפשוש נראה כסלסלה תלויה משיחים או צמחים נמוכים אחרים.

צופית – 0.45 (Cinyris Osea)

הצופית היא הציפור הקטנה ביותר אצלנו. היא אופיינית לארצנו והיחידה מתוך משפחה המקיפה 135 סוגים שחיים מחוץ לאזור הטרופי. תחילה התיישבה ציפור זו בסביבות יריחו – בהם האקלים טרופי למעשה ועברה משם למישור החוף כשגנים ושיחי-פרחים נשתלו בו. משנת 1942 מקננת הציפור גם על הר הכרמל, בגליל ובעמק הירדן. הנקבה חומה ולגמרי שונה מהזכר שבולט ביופיו. הציפור שרה יפה, אבל חלש מאוד. הקן – דמוי סלסלה, בנוי ברשלנות עם כניסה מהצד . הצופית ניזונה מעסיס הפרחים ומחרקים.

חוברה – 0.55 (Chlamydotis Undulata)

החוברה נדירה נמצאת אצלנו רק בנגב. היא חיה בכל אזורי מדבר ערב. במקומות אלה נוהגים לצוד אותה בעזרת בזים. בארץ נראות החוברות, לעיתים, בלהקות קטנות.  הן ניזונות מנבטי צמחים מדבריים או מחרקים, לטאות וארבה. החוברה הרבה יותר קטנה מיתר בני מינה ממשפחת החוגות, בכל זאת היא בעלת הופעה וקל להבחנה בין האחרים על ידי ציציות הנוצות השחורות שיורדות לה משני צדי הצוואר. החוברות יודעות להילחם במערכות מלוכדות נגד אויבים באוויר.

  שיער – 0.70 (Otus Scops)

לילית קטנה זו חיה רק בגליל. את קרקורה אפשר לשמוע במשך כל הלילה. ביתר חלקי הארץ היא רק עוברת-אורח באביב ובסתיו. היא ניזונה בעיקר מחרקים. בבליטותיה מעל האוזניים ועיניה הגדולות, האופייניות לכל הליליות, היא נראית, במקרים הנדירים שאפשר לראותה, כמו צעצוע ילדים ולא ציפור חיה. השעיר מקנן בתוך נקיקי הסלעים או בבניינים עתיקים ולעיתים רחוקות – בקינים עזובים של ציפורים אחרות.

אנפה ארגמנית 1.00 (Ardea Purpurea )

בישראל יש כמות ניכרת של אנפות, בחלקן תושבות קבועות ובחלקן מבקרות-חורף או קיץ בלבד, ביניהן אחת גדולה ויפה הקרויה ארגמנית. היות והאנפה הארגמנית אדומה רק מתחת לכנפיים נראה צבע זה במעופה בלבד, גוונה הכללי חום-אפור. האנפה מקננת בין קנה הסוף והיא שכיחה במקומות בהם נמצאות בריכות דגים או אגמים. מספרן גדל מאוד בזמן האחרון, בגלל ריבוי בריכות הדגים המוקפות קנה סוף ואגמון.

עיט הים – 3.00 (Haliaetus Albicilla)

העיט נזכר כמה פעמים בתנ"ך. עיט הים הוא נדיר ביותר. בארץ נמצאו עד כה רק שני קינים – אחד בעמק החולה והשני על הר הגלבוע – שניהם על עצים גבוהים. מעט מאוד עיטים דוגרים בישראל. רובם רק מבקרי-חורף או עוברי-אורח. מסיבה זו מוגנת הציפור הגדולה והיפה, כיתר ציפורי הטרף, ע"י החוק.

 הציירת: מרים קרולי, ילידת וינה שבאוסטריה, עלתה ארצה בשנת 1939, בהיותה עדיין ילדה. לאחר סיום לימודיה בביה"ס תיכון, השתלמה במשך 4 שנים בגראפיקה שימושית בסטודיו מייזלמן. מרים קרולי זכורה לאספנים כציירת של כמה מבולינו, ביניהם סדרת עליית הנוער, בולי מועדים לשמחה תשט"ז, תשי"ז, תשי"ח והספנות. הציורים בחלק ממטבעות ישראל ומספר בולי גאנה הם פרי עבודתה של התיירת.