בולי דואר אוויר תש"י

הסדרה הראשונה של בולי דואר האוויר, מקושטת בעלי-כנף מונה שישה בולים אשר ערכם וצבעם כדלקמן:

בול בן 5        פרוטות, צבע תרכי (קלא אילן) -  זוג יונים

בול בן 30      פרוטה, צבע אפור                      -  נשר נח

בול בן 40      פרוטה, צבע אחלמה                  -  בת יענה

בול בן 50      פרוטה, צבע חמרה                    -  יונת חן

בול בן 100    פרוטה , צבע כרמיל                   -  נשר פרוש כנפיים

בול בן 250    פרוטה,  צבע תכלת ליל              - יונה ועלה זית בפיה

תמונות בעלי-הכנף שאולות מציורים עתיקים, אשר הסברם נתון בחוברת זו, בידי ליאו קדמן (קאופמן).

מדינת ישראל

משרד התחבורה

הדואר, הטלגרף, הטלפון והרדיו

השרות הבולאי 

הקריה תש"י

בול בן 5 פרוטה – זוג יונים

שתי ה י ו נ י ם  החמודות המנקרות אשכול ענבים – המופיעות בבול בן 5 הפרוטות לקוחות ממנורת חרס יהודית עתיקה, הנמצאת היום באוסף של המוזיאון הא"י בתל-אביב. תבליט היונים האלו, בהיותו גם ריאליסטי וגם מסוגנן – אופייני לאמנות היהודית במאה השלישית לספירה, שכן הגיעה זו אז למעלה רמה.

בול בן 30 פרוטה – נשר נח

פרק זמן של כ- 300 שנים מבדיל בין נשר מרשה לבין נשר בית שערים , המופיע בבול בן 30 הפרוטה. העיר הזאת, הבנויה על רכס הרים, המפריד את עמק זבולון מעמק יזרעאל , הייתה במחצית השניה של המאה השניה לספירה – מקום מושבו של רבי יהודה הנשיא והסנהדרין. בניניה המפוארים של בית שערים נזכרים בתלמוד. כשמת רבי יהודה הנשיא בציפורי, הועבר – בהלוויה רבת עם – לקבר, שהוכן לו בבית-שערים. "רבי מוטל בציפורי – ומקום מוכן לו בבית שערים" (כתובות ק"ג/ב; ק"ד/א.). בבית שערים זו, שחורבותיה נבדקו רק לפני 10 שנים, נתגלה בית-עלמין, אשר היה, במאה השלישית לספירה, מקום מרכזי לקבורת מתים יהודים, גם מהארץ וגם מהגולה – ובאולמות הקבורה הרבים, החצובים בסלע, נמצאו קברות של נפטרים יהודים

מעציון-גבר והימירה  (תימן) בדרום ועד תדמור והערים  שמעבר הפרת בצפון מזרח. בתוך בית הקברות נמצא גם נ פ ש (Mausoleum) מפואר, בנוי אבן גזית ומקושט לארבעת צדדיו באפריזים ועיטורים. חזית הנפש, העשויה צורת קשת, הייתה מקושטת באפריז חיות, שממנו נשתמרו נשרים וקבוצה של זאבים, מסתבכים בקרב עז. אחר הנשרים מועתק בבול שלנו.

בול בן 40 פרוטות – בת יענה

מאוחרת מזו – כמאתיים שנה – היא צורת הציפור הגדולה , שנתגלתה בשנת 1928 בבית הכנסת

ב ב י ת-א ל פ א, אשר נבנה, לפי הכתובת ברצפתו, בימי הקיסר הביצנטיני יוסטין, ז.א. באמצע המאה השישית לספירה (518 –527). גם כאן עשויה הרצפה פסיפס ובה ציורים שונים: עקידת יצחק ; גלגל המזלות; כלי קודש; מנורות, שופר, לולב ואתרוג וארון הקודש, שעליו שומרים למטה שני אריות ולמעלה – שתי ציפורים. אחת הציפורים  מופיעה בבול שלנו, בן 40 הפרוטה, כ"בת יענה" – הגדרה המוטלת בספק. מלאכת הציור הדלה (אם מפאת נסיגה כללית באמנות הציור היהודית בתקופה זו ואם מקוצר ידו של הצייר המקורי) מונעת כל הגדרה וודאית.

בול בן 50 פרוטה – יונת חן

היונה, שציורה מופיע בבול בן 50 הפרוטה, נמצאת בתבליט שטוח, עשוי אבן גיר, מאוסף דורמיציו בירושלים. התבליט מראה שני ארונות-קודש בצורת חזית של בית-כנסת. בין הארונות עומדת מנורה בת שבעה קנים ומשני צדדיה יושבות ציפורים מסוגננות, אחת מהן – זו המצויירת בבול.

בול בן 100 פרוטה – נשר פרוש כנפיים

ששת ציורי הציפורים, המופיעים בבולי דואר האוויר החדשים של ישראל, הנם מעשי ידיהם של אמנים עבריים מלפני אלף וחמש מאות ואפילו אלפיים שנה – ובזמנם קישטו הציפורים הללו את בתי-הכנסת ואת בתי-העלמין העתיקים שלנו.

העתיק ביותר בין הציורים האלה – הוא הנשר המופיע בבול בן 100 הפרוטה. הוא לקוח מן הממצא של "הקבר הצידוני", שנתגלה בשנת 1901, ב מ ר ש ה על-יד בית-גוברין. זהו קברו של אנטגורס בן צנודורוס, מבני המושבה הפינקית בעיר מרשה. הוא מת בתקופת כיבוש העיר הזאת בידי יהונתן הורקרנוס, מבית –החשמונאים – בין שנת 129 לשנת 109 לפני הספירה. קירות הקבר מכוסים ציורים: כדים מקושטים רדידי-אבל מקלעות פרחים וביחוד – חיות שונות למיניהן. על הגמלון של הכניסה הראשית לקבר, יושבים משני צדדיו שני נשרים, שהאחד מהם מופיע בבול החדש. סגנון הציורים, כסגנונה של העיר מרשה בכללה, הוא היליניסטי, אולם סידור עצם הקבר הנהו אופייני לאמנות הארץ – ויש להניח כמעט בוודאות, כי הציורים הם פרי ידם של אמנים מקומיים.

בול בן 250 פרוטה – יונה ועלה בפיה

הבול של 250 הפרוטה מציג יונה ועלה זית בפיה לפי הכתוב (בראשית ח/י"א): "ותבוא אליו היונה לעת ערב ועלה זית טרף בפיה – וידע נח, כי קלו המים מעל הארץ"...ציור זה נמצא ברצפת בית הכנסת – ב ג ר ש, אשר בעבר הירדן. בית-הכנסת הזה נבנה בגמר המאה הרביעית או בראשית המאה החמישית לספירה ונהרס אחר 150 שנה, כשהוקמה במקומו כנסיה נוצרית. אולם נשמר לנו עד היום חלק מרצפת הפסיפס, המראה את יציאת בני-נוח והחיות מהתיבה. בקטע הנשמר נראים שם ויפת (כששמותיהם רשומים מעל לראשיהם) וכארבעים חיות שונות : "כל החיה וכל הבהמה וכל הרמש וכל העוף וכל צפור למיניהם – שנים : זכר ונקבה", (בראשית ז-ט"ז). תיאורי החיות הם ריאליסטיים והדרגה האמנותית של הציורים גבוהה מאוד ועם זה סגנונם שונה לחלוטין מהסגנון היווני-רומאי.