בולי דואר אוויר – נוף

 צפת – 0.15 ל"י

עיר גלילית עתיקה זאת מאופיינת ע"י סמטאותיה הצרות וחנויות מאובקות קטנות מלאות בספרים עתיקים, כתבי יד, וערבוביה מכל וכל. בתי הכנסת והרחובות המרוצפים שקועים בהילה המיסטית של אנשי הקבלה ובאווירה של לימוד שעדיין נפוץ מאוד בעיר. הבול של 0.15 מראה רחוב כזה עם גרם מדרגות שכה נפוץ בצפת. אשקלון – 0.20 ל"י

אשקלון נמצאת על החוף דרומית ליפו. שמה הוזכר לפני 2,700 שנה ומוזכרת תכופות בתנ"ך . חשיבותה הייתה כנראה גדולה כי נלחמו עליה פעם אחר פעם המצרים, הפלשתים, הישראלים, הסורים היוונים והרומאים עד המאה ה- 13 . אז העיר נהרסה לגמרי לאחר שהצלבנים החזיקו בעקשנות כאחד ממבצרים האחרונים שלהם. בחפירות בזמנים המודרניים נמצאו עמודי ענק של ארמון אשר נבנה על ידי הרודוטוס, יליד אשקלון. ככל שהעיר החדשה אשקלון מתפתחת מגלים עוד ועוד עתיקות.

העיר החדשה ניבנת לפי התוכניות החדישות ביותר עם מבט לים התיכון. המרכז האזרחי ומסחרי "אפרידר" הוא לב חיי הקהילה. הכיכר עם מגדל השעון מתוארת בבול

עכו – 0.25 ל"י

על כף נמוך, המציין את קצהו הצפוני של מפרץ חיפה, יושבת אחת הערים הקדומות ביותר בארץ, שבאלפי שנות קורותיה עברו עלייה גלגולים טרגיים מרובים. לא במעט נובעת ההיסטוריה עקובת-הדמים של עכו מחשיבותה הצבאית והכלכלית בימי קדם ובימי-הביניים, הן כעיר נמל ששימשה שער לגליל ולעמקים, ומעבר לזה – לדמשק, והן כמשלט אסטרטגי על דרך המלך לאורך חופי ארץ-ישראל. עכו נזכרת לראשונה בין כובשי המצרים (כ- 1500 שנה לפני הספירה) והתנ"ך מונה אותה בין הערים, שלא נכבשו ע"י שבטי ישראל. אשורים מהמאה השביעית לפני הספירה נזכר שמה של עכו בפניקית, שהפכה, במאה השנייה לפני הספרייה, לעיר-מסחר יוונית, בשם פטולומאיס, ע"ש המלך תלמי השני, ותושביה הרבו להציק לשכניהם היהודים. בשנת 146 שימשה עכו מקלט ליוונים-הסורים מפני צבאו של שמעון המכבי. פעמים רבות עברה עכו מיד ליד עד אשר נפלה בחלקם של הרומאים בימי מלחמת בית שני ושימשה להם בסיס חשוב לצבאותיהם. קהילה יהודית התפתחה בעיר אחרי חורבן ירושלים והתלמוד מזכיר את עכו פעמים מספר. הערבים השתלטו עלייה בשנת 638 ובודואן הראשון כבש אותה ב- 1104, במסע הצלב הראשון. הצלבנים הסבו את שמה ל"ס"ט-ז’אן ד’אקר", ע"ש יוחנן המטביל -  כאשר שימשה מושב האבירים-ההוספיטלרים ובשם זה  יצאו לה מוניטין בעולם הנוצרי. השולטן צלאח-א-דין כבש אותה מידי הנוצרים במסע-הצלב השני, ב- 1187, אולם אחרי מצור של שנתיים, בפיקודו של גי דה-לוזיניאן, שוב נלכדה ע"י הצלבנים במסע-הצלב-השלישי, עם בואן לארץ של המלך ריצ’ארד לב-הארי. נפילתה ב- 1921 סימלה את קץ שלטון הצלבנים בארץ. הטורקים כבשוה ב- 1517 ומאז החלה מתמוטטת הן מבחינה פיסית והן מבחינה מסחרית. תחייתה החלה ב- 1749, עם כיבושה ע"י המושל הטורקי עומר א-זהיד; ובימי יורשו הידוע לשמצה, אחמד א- ג’זאר ("הקצב") הייתה, למעשה,  עצמאית וחלשה על חלקים נרחבים מצפון הארץ ודרום-לבנון. בול  0.25 ל"י מראה אחד הבניינים שנבנו ע"י מושל זה.

אחד הפרקים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עכו הוא המצור ששם עליה נפוליון בונפרטה . המצביא הצרפתי לא יכול לחומותיה האיתנות של עכו ולאומץ-לבם של מגינייה. שנסתייעו בצי הבריטי, התייאש מכיבוש עכו ונסוג חזרה למצרים, תוך וויתור על חלומו להקים קיסרות גדולה במזרח. צבאו של איברהים פחה עלה ממצרים ב- 1832 והרס את העיר. אולם, ב- 1842 גורשו המצרים מתוכה בהפגזת-בזק של צי המעצמות האירופיות וטורקיה. עכו נשארה כפופה לשלטון העותומני עד 1918. התפתחותה המהירה של חיפה הסמוכה מנעה את תחייתה של עכו כעיר נמל מרכזית. מבצרה של עכו שימש בתקופת המנדט בית כלא מרכזי. באחת העלילות המוצלחות של המחתרת העברית נפרץ הכלא ואסיריו נמלטו מתוכו.  בכלא-עכו אף הועלו לגרדום הלוחמים שנידונו למיתה ע"י השלטון הזר. על ייעודו הטראגי של כלא-עכו נסתם הגולל ב- 17 במאי 1948, עם שחרור העיר ע"י גדוד 22 מחטיבת כרמלי.

חיפה  - 0.30 ל"י

אשרי הערים כחיפה המצליחות לפתח תעשייה ענפה, הנותנת מקורות פרנסה לתושביהן. אשרי הערים המצליחות להיות נמלים גדולים וסואנים, מבלי להניח לתופעות הלוואי השליליות הרגילות של חיי עיר-נמל לשנות את צביונה המוסרי, את ניקיונה ואת אורח-חייה השלו. הכרמל, שעליו ולמרגלותיו משתרעת העיר, נתפרסם בתקופה קדומה מאוד בתולדות העם והארץ. אולם, השם חיפה, שמקורו ניתן לפירושים שונים, מופיע לראשונה בתלמוד, במאה השלישית לספירה. ספינת מפרשים מימי הביניים מתנוססת בסמלה של העיר ואומנם, כבר במאה ה- 11 סיפר עליה תייר מפרס: "… בכפר חיפה יש בוני ספינות…". טבח גדול נערך בתושביה הערביים והיהודים של חיפה בתקופת מסעי הצלב, כאשר הפולשים הנוצרים שמו מצור על העיירה הבצורה וכבשוה ורק אחרי תום שלטון הצלבנים חזרה והתגבשה קהילה יהודית בחיפה. הישוב היהודי לא התפתח משך מאות השנים של השלטון העותומני ורק בתחילת המאה ה- 20, כשגברה חשיבותה הכלכלית עקב השלמת מסילת-הברזל לדמשק, גדלה האוכלוסייה והעיר התרחבה והחלה משמשת מרכז ליישובים העבריים שקמו מסביב.

ייסוד הטכניון ו"בית הספר הריאלי" היה גורם מכריע להפיכת חיפה למרכז תרבות וחינוך של הישוב היהודי ואילו הנחת צינור-הנפט מקרקוק לחיפה, הקמת בתי-הזיקוק והשלמת הנמל החדש בתקופת המנדט, נתנו תנופה אדירה לפיתוח העיר מבחינה משקית. חיפה המצוירת על בול בן 0.30 ל"י. שוחררה בפרוס מלחמת הקוממיות במבצע בזק של ההגנה. שהפגין קבל-עולם את כושרם ויעילותם של כוחות המגן העברים. מלחמת השחרור חוללה תמורה יסודית באופייה של חיפה. בריחת רוב תושביה הערביים הפכה אותה לעיר שכולה יהודים כמעט. האוכלוסייה היהודית בחיפה הוכפלה בעשור הראשון למדינה; שטח השיפוט העירוני הורחב בלמעלה מחמישים אחוז, נבנו בה מפעלי תעשייה גדולים, נמל הקישון החדש, הרכבת התחתית הראשונה בארץ וקריית הטכניון המרווחת והחדישה. חיפה אינה "חילונית" בלבד. היא קדושה לדת הבהאים שמקדשם הנהדר, הבנוי שיש עם כיפה מוזהבת, נשקף למרחוק במורד הכרמל.

כפר נחום  - 0.35 ל"י

כפר נחום, על שפת הכינרת, בדרך מהגליל אל הגולן והבשן, הייתה בימי בית שני ובמאות הראשונות אחרי החורבן, עיר-שדה חשובה, שעתיקותיה הן מן השרידים החשובים והמעניינים ביותר של הישוב היהודי בתקופה ההיא. כפר נחום, הנקרא לפי האגדה, על שם נחום הנביא (ובה היו מראים לפנים את מקום קבורתו) נזכר לראשונה במקורות עבריים מן המאה השנייה, המוסרים את שמו במשובש כ"כפר אחום". העיר, שבה ישב חיל-מצב רומי, נחרבה במאה השישית ובנייניה ההרוסים התכסו אדמת-סחף. בית הכנסת, שבזכותו יצא לכפר נחום שם בארכיאולוגיה, הוקם במאה הראשונה לספירה ונחרב, כנראה במאה השלישית. הברית החדשה מספרת, כי ישו הטיף בבית כנסת זה ואף חולל ניסים בכפר נחום ולרגל מסורת זאת גילו הנוצרים עניין מיוחד במקום, שנרכש בשנת 1894 ע"י נזירים פרנציסקנים. אחד הנזירים במנזר, האב אורפאלי, פרסם מחקר יסודי על עתיקות המקום, הכוללים קישוטי-אבן אומנותיים. שרידי בית הכנסת בכפר נחום נראים על הבול של 0.35 ל"י.

קבר יתרו – 0.40 ל"י

הקהילה הדרוזית עם הרהרי ממקור ערבי שייכת לדת אזוטרית. מקור השם הוא המסיונר בן ה- 111 בשם ישמעיל אל דרזי. שלימד את הדת החדשה לשבטי סוריה ולבנון. חברי העדה חיים בישראל בהרי הגליל ועל הר הכרמל. בעת מלחמת העצמאות הצעירים מהכפרים הדרוזים התנדבו לשרות בצה"ל ושתי יחידות לוחמות הוקמו תחת הפיקוד הישראלי. הרבה דרוזים משרתים היום במשמר הגבול. נציגי העדה נמצאים גם בכנסת ישראל.

בנימין מטודלה היה האירופאי הראשון שתיאר את מנהגי הדרוזים עבור המערב, אך הסודות הדתיים של העדה נשמרים עד היום. הדרוזים או המובאהדים – המאמינים בייחוד כפי שקוראים לעצמם סוברים שיש רק אל אחד שלא ניתן להגדירו או להבינו, הוא התגלה לאנושות מספר פעמים בצורות אנושיות כאשר האחרונים היו משה, ישו, ואל חכים, הכליף השישי מבית פטימה. בין הנביאים החשובים ביותר אצל הדרוזים הוא נבי שועב שהוא השם הערבי עבור הכוהן המדייני יתרו , החם של משה. כל אביב עולים לרגל אלפי דרוזים לקבר הקדוש להם. הקבר ממוקם הגליל לרגלי ההר בעל צורה מוזרה "קרני חיתים".

ישנה סברה שבעמק המוגן הנמצא בין ה"קרניים" של הר חיתים הייתה העיר הכנענית מדון המוזכרת בספר יהושוע. ירושלים – 0.50 ל"י

העיר החדשה של ירושלים היא על אחד הגבעות הגבוהות של יהודה ממערב לחומות העיר העתיקה. ירושלים כיום היא חלק מהזיכרון המקודש של האנושות ובאותה מידה היא עיר דינמית של ההווה. בירושלים נמצאת הכנסת; היכל שלמה – המרכז הדתי ומושב הרבנות הראשית; הדסה המרכז הרפואי האוניברסיטאי והרבה מוסדות חשובים אחרים. בירושלים רובעים שיוצאים ממרכזה ומסומנים בשורות עצים. ליופייה הטבעי של העיר מתווסף קסם אופייני עקב הנחיה לבנות הכל (החל מ- 1962) באבן ירושלמית.

בבול 0.50 ל"י, רואים את טחנת הרוח שנבנתה ב- 1857 ע"י משה מונטפיורי הנדבן הידוע גם כ"אבי ירושלים החדשה". הטחנה נמצאת ממול להר ציון וצופה על רובע ימין משה – הרובע הראשון שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה.

לפני 1860 כל אוכלוסיית ירושלים – יהודים, נוצרים ומוסלמיים – חייה בתוך חומות העיר של המאה השש עשרה. היהודים חייו בבתים טחובים וחשוכים ברובע היהודי. הם התקיימו בעיקר מתרומות של הקהילות היהודיות היותר עשירות באירופה; למעטים היה קיום עלוב מרוכלות. בימים ההם היה מסוכן לחיות מחוץ לחומות העיר העתיקה ששעריה הכבדים נשארו סגורים משקיעת החמה ועד זריחתה.

משה מונטפיורי, יהודי דתי, התמסר לאידיאל החזרה לירושלים ופיתח תוכנית נועזת ליישב יהודים מחוץ לעיר העתיקה, הוא קיווה להביא חיים חדשים לקהילה היהודית ולשבור את העול של תלות מוחלטת בתרומות מחו"ל. כדי למשוך מתיישבים לפרויקט שלו הוא הקים את טחנת הרוח, תוך ציטוט האמרה :אם אין קמח אין תורה". הטחנה, היוזמה היצרנית הראשונה בקרב יהודי ירושלים תוכננה לספק תעסוקה וגם לשמש כמחסן קמח לעת חירום. המשפחות האמיצות המעטות שהסכימו לסכן את חייהם ולבנות את בתיהם החדשים מחוץ לחומות העיר אכן היו החלוצים של ירושלים החדשה. ימין משה, על שם מייסדה, היה הגרעין שמסביבו התפתחה בהדרגה ירושלים המודרנית. בעת מלחמת העצמאות המיקום האסטרטגי של ימין משה הפך את המקום למרכיב חשוב בהגנה היהודית. טחנת הרוח שלא הייתה בשימוש כבר זמן רב, שימשה כנקודת תצפית. היא נשארה עד היום כאחד מנקודות הציון המיוחדות של העיר.

יפו – 1 ל"י

מיקום העיר במישור החוף של דרום ישראל הפך אותה למקום עגינה טבעי בזמנים העתיקים. יפו העתיקה נבנתה על הגבעה הצופה על הנמל. יתכן שהנוף המרשים הנשקף מראש הגבעות של החופים הים תיכוניים נתנו השראה לעבריים הקדומים לקרוא לעיר "יפו" – במשמעות "יפה".

ב- 1909 קבוצה של תושבי יפו ייסדה רובע גנים חדש תל-אביב, במרחק של זריקת אבן מיפו העתיקה. אך תל-אביב גזלה במהירות את המרכזיות התרבותית והמסחרית מיפו. מהומות נגד היהודים ב- 1929 הביאו להפרדה מונציפלית בין עיר האם ועיר הבת. למעשי האלימות של לפני מלחמת העצמאות יפו הפכה לבצר של הלוחמים הערביים. צלפים ערביים החזיקו את דרום ת "א תחת אש במשך כחמישה חודשים. ערב הכרזת העצמאות יפו נכנעה. מאז אוחדו יפו ותל-אביב מחדש. 

אילת 3.00

אילת, בקצה הדרומי ביותר של ישראל, הייתה אחת התחנות בדרכם של בני ישראל אל הארץ היעודה בצאתם ממצרים: "ונעבר…מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר"(דברים ב’ ח’). על פני מפת ההיסטוריה הועלתה בחכמתו ותבונתו של המלך שלמה, כמסופר "ואני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום. וישלח חירם האני את עבדיו אנשי אוניות ידעי הים עם עבדי שלמה. ויבאו אופירה וייקחו משם זהב ארבע-מאות ועשרים ככר ויבאו אל המלך שלמה…כי אני תרשיש למלך בים חירם, אחת לשלוש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים" (מלכים א’ ט’ כ"ו-כ"ח, י’ כ"ב’ וכן דבה"י ב’ ח’ וט’). בימים ההם הובילו דרכי –ים רבות אל נמל זה שבים סוף ועשו אותו למקום מנוחה לתיירים ולסוחרים בדרך הבשמים מארץ ערב. האורח המלכותי הראשון באילת, הייתה ללא ספק מלכת שבא היפיפייה. בין אם באה באונייה או באורח-מדבר, ודאי נחה מעמל הדרך באילת. לפני שיצאה לחצר המלך שלמה בירושלים. 

אילת שבימי שלמה, לא רק המתה מתנועת שיירות הולכות ובאות והמולת סוחרים, אלא הייתה גם עיר התעשייה המתוכננת הראשונה בישראל. בחפירות שערך נלסון גליק ב- 1939 בתל-חולייפה, נתגלתה עיר בתי-היציקה של עציון-גבר; כאן הותכה הנחושת מן המכרות שבבקעת תמנע. תכנונה של עציון-גבר נתבסס על הידע המתקדם ביותר של אותם הימים בהנדסה ובבנייה . הישוב התעשייתי, כולל בתי היציקה ובתי המגורים לעובדים, הוקם בפתחה של בקעה סגורה, אשר בו משתוללות רוחות-צפון זועמות – המקום הלא נוח ביותר בכל המפרץ מבחינה אקלימית. תחילה הייתה בחירת השטח הזה. דווקא, בבחינת הפתעה בעיני החוקרים, אך בהמשך החפירות פוענחה התעלומה: מערכת משוכללת של ארובות אוויר, שנמצאו בתוך חומות העיר שימשה הסבר מדוע ולמה בחרו המהנדסים של המלך שלמה באתר מיוחד זה: הם היו זקוקים לרוחות החזקות מן הצפון כמקור טבעי, בלתי פוסק, של אוויר, כדי לכלכל את בעירת תנורי-ההתכה הענקיים.

עיר-יציקה זו של שלמה, חרבה אחר-כך באש. אחרי מותו, עברה אילת מיד ליד , מישראל לאדום וחוזר חלילה. בימי יהושפט נכדו של שלמה, הוקמה אילת למשך תקופה קצרה כמרכז של מסחר וחרושת. בניסיון לחדש את הסחר עם אופיר, בנה יהושפט צי אוניות בעציון-גבר אך תוכניתו נכשלה כאשר נטרפו האוניות  בסערה (מלכים א’ כ"ב מ-ט, דבה"י ב’, ל-ו ל"ז). גם אמציה "בנה את אילת וישבה ליהודה (מלכים ב’, י"ד כ-ב). כוחות גיאו-פוליטיים משתנים קבעו כל הימים את אופייה של אילת. הרומאים ראו באילת, או בלשונם "אילה", את המפתח לנגב. הקיסר הרומי טראיאנוס, שנתפרסם במפעלי הבנייה הגדולים שלו, סלל את "דרך המלך" אשר קשרה את ירושלים עם אילת שבגבול ים סוף. במערך המלחמה הכלכלית בין הביזנטינים  והפרסים, מילאה אילת תפקיד אסטרטגי : מנמל זה שעל ים סוף, הצליחו הביזנטינים לפרוש את שלטונם על חלק ניכר מן הסחר הרב עם הודו ואפריקה. דרכי המסחר החדשות להודו שנפתחו במאה ה- 16 הרחיקו את תנועת האוניות ואת הסחר מנמל זה שעל ים סוף; אילת הפכה לתחנה קדמית עזובה של האימפריה הטורקית-עותומנית.

שלושת אלפים שנה פסח מצעד הזמן על אילת, עד שחזרה להיסטוריה כאשר הפרדת עבר-הירדן מארץ ישראל המנדטורית בשנות ה- 20 של המאה הנוכחית, חייבה הקמת תחנת משטרה באזור. חיל מצב בריטי הוחזק על צוקי-החוף של אום-רשרש עד ה- 10 במרס 1949, היום בו הונף דגל ישראל מעל תחנת המשטרה העזובה. זה היה אות וסימן לתחייתה של אילת. אחרי מבצע סיני, אשר שם קץ להסגר על מפרץ עקבה, התקדמה אילת בצעדי ענק בהתפתחותה הכלכלית והעירונית. בחמש השנים האחרונות עלה מספר התושבים מ- 2000 ל- 7000 נפש, ולפי התכנית, תשולש אוכלוסיית אילת תוך 10 השנים הבאות. אילו קם המלך שלמה משינת הדורות, היה משפשף עיניו מרוב פליאה. "תכנית האב" שלו בשביל נמל ים-סוף מתבצעת והולכת בימינו; מכרות המלך שלמה שבתמנע, מנצלות שוב את המרבצים העשירים של "הזהב הירוק" אשר בעמק הערבה; על אותם החופים, אשר שם התארחה פעם מלכת שבא, עומדים כיום בתי מלון מפוארים המשקיפים על המרחב הזך של מי ים סוף עם עושרם הנפלא באלמוגים אקטוזיים, צדפים ודגים בצבעי הקשת. בניית נמל עמוק-מים באילת כבר התחילה. כמו בימיו של שלמה המלך משמשת אילת שוב כשערה של ישראל אל העולמות של אסיה ואפריקה