גיליון מזכרת – המוזיאון לתולדות הדואר והבולאות

 תולדות הדואר בארץ ישראל

ארץ ישראל נכבשה בידי התורכים העותומנים במאה ה- ט"ז. עם ירידת כוחה של האימפריה, בעיקר במאה ה- י"ט, גדל מספרם של התושבים האירופיים בארץ ישראל, והתחילה תחרות סמויה בין מעצמות אירופה: רוסיה, אוסטריה, איטליה, צרפת ואנגליה, על מידת ההשפעה בממשלו של הסולטן.

לאחר ניסיונות רבים הצליחו המעצמות השונות להגיע להסכם ה"קפיטולציה": הסכם שמתיר לנתינים הזרים להתארגן בנציגויות שלהם. בעקבות הסכמים אלה התרחבו שירותי הדואר והנציגויות הזרות יכלו לארגן משלוח דואר לחו"ל – דואר שכונה "הדואר הקונסולרי".

ככל הנראה, הוחתם הבול הראשון בארצנו בשנת 1852, בסוכנות הדואר הצרפתית שנפתחה ביפו. זמן קצר אחר כך פתחו האוסטרים משרד דואר בירושלים (1854) ואחר כך גם ביפו ובחיפה. בעקבותיהם הלכו גם רוסיה (1861), גרמניה (1898) איטליה (1908).

הצלחתם של שירותי הדואר הקונסולריים עוררה את השלטון העותומני  להקים שירותי דואר משלו. ב- 1865 נפתח בשכם סניף הדואר התורכי בראשון. שירותי הדואר התורכי היו גרועים. משלוחי הדואר הועברו למרבית המקומות על גבי גמלים וחמורים, ומקצתם בלבד באמצעות הדליז’נסים. לא פעם אזלו בולי הדואר בסניפים, והמלאי חודש רק לאחר זמן רב. למרות שירותיו הגרועים, ניסה הדואר התורכי להתחרות בדואר הקונסולרי: סניפי דואר נפתחו בראשון-לציון (1904), ברחובות  ובפתח-תקווה (1910) ובזיכרון יעקב (1912). יתר על כן, משרדי הדואר התורכים החלו מוכרים בולים שנועדו לנמענים בחוץ לארץ במחצית המחיר שקבע ארגון הדואר הבין-לאומי.

כחודש לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נסגרו כל המשרדים הקונסולריים. השימוש בדואר האזרחי בתקופת המלחמה היה מועט והקשר עם חוץ לארץ כמעט פסק.

בתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל שהחל כממשל צבאי ב- 1918 ואחר כך כמנדט (1948-1920), השתמשו תושבי הארץ בשירותי הדואר המנדטוריים. במקרים ספורים בלבד הפעילו היהודים שירותי דואר עצמאיים : יישובים שעלו על הקרקע במרחבי הנגב קיימו קשר עם מוסדות היישוב באמצעות יוני דואר וארגוני המחתרת העבריים הפעילו  שירותי קשר עצמאיים.

באפריל 1948 תכננו שלטונות המנדט להפסיק את מתן שירותי הדואר בארץ ישראל וכל סניפי הדואר עמדו להיסגר. על צו הסגירה – שהתממשותו הייתה פוגעת פגיעה קשה בקשרי הדואר עם חוץ לארץ – נודע מבעוד מועד למנהלת העם, היא "הממשלה שבדרך" , ופקידי הדואר היהודים נצטוו שלא להפסיק את פעילותם אף לא ליום אחד.

כשעזבו האנגלים, הוסיפו סניפי הדואר למכור זמן מה את בולי המנדט. לעתים השתמשו גם בבולי הקרן הקיימת או בבולי "כופר היישוב". הם הבולים שהנפיקה ההגנה בתקופת מאורעות הדמים. מנהלת העם ביקשה להדפיס בולי דואר עבריים, אולם, משנתברר כי אי אפשר יהיה להכינם במועד, הוחלט להשתמש בבולים מסוימים של הקרן הקיימת לישראל עם הדפס – רכב "דואר", כבולי דואר "מוסמכים" מטעם מנהלת העם.

בולי מנהלת העם שימשו זמן קצר בלבד: מראשית מאי עד ליום הכרזת המדינה. יומיים אחר כך הונפקו בולי "הדואר העברי", ורק ביישובים הנצורים הוסיפו להשתמש בבולי קק"ל, עד שהגיעו בולי המדינה שזה עתה הוקמה. היו יישובים אשר אף הנפיקו באותה תקופה "בולים" משלהם.

המוזיאון לתולדות הדואר והבולאות בארץ ישראל

מבעד לעלילותיהם ולגלגוליהם של כל מה שמכונה דברי דואר: מכתבים, חבילות, חותמות בולים – יכולים אנו "לגעת" בחיי היום-יום של התושבים בארץ ישראל לדורותיה. תהליכים היסטוריים, דוגמת: "התפוררותה של האימפריה העותומנית", נגלים לעינינו באמצעות טלטוליו של מכתב או בתמורותיה של חותמת. לפיכך, יש בהקמת המוזיאון לתולדות הדואר והבולאות משום פתיחת צוהר המשקיף אל תולדותיה של ארץ ישראל. במוזיאון יימצאו פריטים המתארים את התקשורת הכתובה בחברה האנושית בכלל ובארץ ישראל בפרט.

יוצגו בו דברי דואר ובולים מתקופות שונות: תקופת השלטון התורכי, פעילותו של הדואר הקונסולרי, ימי המנדט הבריטי ומנהלת העם: בולים בנושא יודאיקה שהוצאו על ידי מנהלי דואר בארצות שונות, תקופת השואה ועוד. מקום מרכזי יתפסו כל בולי ישראל וחותמות הדואר.  הנושאים, שלהם יוחדו הבולים, יוסברו אף הם – כך שהמתבונן יטיב להבין את לשונו התמציתית של הבול.

הפעילות הכרוכה בהנפקת בולי ישראל תתועד אף היא ויקובצו במוזיאון מסמכים הקשורים לתכנון ולייצור הבולים: פרוטוקולים של הוועדה לתכנון מסמכי ועדת השרים לטקסים ולסמלים ועוד. כן יימצאו במוזיאון גלופות. תרשימים וצילומים, שיכניסו את המבקר ב"סוד" עשיית הבולים.

במוזיאון יינתן ביטוי לפעילות הדוארית והבולאית בכללה – הדפסת בולים, תלבושות דוורים, מרכבות ומכוניות דואר, ופריטים שהונצחו בבולי מדינת ישראל. המגמה היא שהמוזיאון יהיה מקום חי ותוסס אשר יענה הן על ציפיות הבולאים המובהקים והן על התעניינות בני-הנוער והציבור הרחב וכמובן כל מי שהתחביב המרתק של הבולאות קרוב ללבו. ספריית המוזיאון תאפשר הרחבת והעמקת המחקר לתחומיו השונים. המוזיאון הולך ומוקם במסגרת "מוזיאון ארץ ישראל"  - תל-אביב" .

 בגיליון המזכרת נראים בולים וחותמות מן התקופה העותומנית, מימי השלטון הבריטי ומקום המדינה, כמסמלים את ההיסטוריה הדוארית והבולאית של ארץ ישראל.