מפעלי ים המלח

 כיצד התהווה ים המלח

בעידן גיאולוגי קדום שקעו פני האדמה ברצועה צרה וארוכה המשתרעת מהרי הטורוס שבדרום טורקיה, דרך עמק הירדן והערבה, ועד למפרץ אילת וים סוף. נהרות אשר זרמו. קודם לכן אל הים התיכון ניקוו בבקיע החדש ויצרו שרשרת של אגמים. בתקופות מאוחרות יותר הצטמצם שטחם של האגמים הללו וכיום רואים בים המלח את השריד האחרון שנותר מן הים הפריהיסטורי אשר כיסה פעם את עמק הירדן כולו.

 ים המלח הוא אגם יחיד בסוגו. ייחודו הוא בכך שפניו נמוכים בכארבע מאות מטרים מפני הים התיכון ובכך שריכוז המלחים שבמימיו גבוה פי עשרה מזה המצוי במימי כל אגם או ים אחר. ליטר אחד ממי ים המלח מכיל בממוצע 300 גרם מלחים. ים המלח הוא אחד ממקורות המלחים העשירים בעולם. הוא מכיל עשרים ושנים אלף מיליון טון מגנזיום כלורי, שנים עשר אלף מיליון טון מלח רגיל, שישה מיליון טון סידן כלורי, אלפיים מיליון טון אשלגן כלורי ואלף מיליון טון מגנזיום ברומי. ים המלח מצטיין בתכונות אקלימיות יוצאות מן הכלל, טמפרטורות גבוהות במשך כל עונות השנה, לחץ אויר גבוה וכמות זעירה מאוד של משקעים. תנאים אלה גורמים לאחוז גבוה מאוד של התאיידות במי הים ותופעה זו מנוצלת בתהליך ייצור המלחים.

אזור ים המלח היה חרב ושמם עד שלהי שנות העשרים של המאה הנוכחית. ב- 1929 הצליח משה נובומיסקי, מהנדס יהודי מסיביר, להשיג זיכיון לניצול אוצרות המחצבים של ים המלח. חברת האשלג הארצישראלית נוסדה כעבור שנה והוחל בבניית המפעל בקלייה שעל חופו הצפוני של הים. בתחילת 1939 הוחל בהפקת הברומין ובסופה של אותה שנה הופק גם אשלג. כעבור חמש שנים הוקם מפעל נוסף בסדום. ב- 1947 הגיעה תפוקת האשלג בשני המפעלים ל- 102,000 טון.

בזמן מלחמת השחרור נהרס המפעל הצפוני והמפעל בסדום היה נתון במצור במשך חדשים רבים. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה הייתה הגישה לסדום קשה מאוד, המפעל נותק ממקורות המים המתוקים שלו ורק חלק מבריכות האידוי נשאר בשטח מדינת ישראל. בקיץ 1952 נוסדה חברה חדשה – מפעלי ים המלח בע"מ – אשר שמה לה למטרה לנצל ולפתח את אוצרות הטבע העצומים המצויים בים המלח. סלילת הכביש החדש לסדום, קידוח הבארות החדשות ואימון סגל העובדים החדש, אפשרו את חידושה והרחבתה של הפקת האשלג. כיום מעסיק המפעל כ- 650 עובדים המתגוררים בבאר-שבע ובדימונה. במקביל להפקה השוטפת של האשלג במפעל הקיים מבצעת החברה תכנית הרחבה עצומה המיועדת להגדיל את התפוקה פי שלוש. עבודת האידוי עד ל- 130,000 דונם. תכנית זו כרוכה בהשקעת הון של 200,000,000 ל"י.

באר הגז הטבעי בראש זוהר, מכרות הפוספט באורון ובערד והמלחים בים המלח הביאו בזמן האחרון לעריכת מחקר בדבר האפשרות להקמת מפעל כימי-תעשייתי משולב לניצול מכסימלי של המקורות הטבעיים הללו בתחום רחב של מוצרים תעשייתים וחקלאיים.

 (לפי נתוני "חברת ים המלח")