יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשס"ג
המשוריינים בדרך לירושלים
"שלד הברזל שותק כמו רעי". עדות אילמת למאבק האכזרי שהתקיים בדרכים ברחבי הארץ ועל הכביש הצר המתפתל במעלה ההר בואכה ירושלים.
עם קבלת ההחלטה באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל (כ"ט בנובמבר 1947), שמו להם הערבים מטרה להכשיל תוכנית זו בכל מחיר. כבר למחרת ההחלטה תקפו הערבים שני אוטובוסים (יש הגורסים אוטובוס אחד), שנסעו לירושלים. ההתקפות על הרכב הנע בדרכים היו חלק ממכלול פעולות הטרור, שכללו התקפות על יישובים מבודדים והתנכלות ליהודים בערים מעורבות.
כדי לקיים את הקשר בין היישובים השונים ברחבי הארץ, התארגן היישוב לתנועה בשיירות מאובטחות ולאחר מכן בשיירות משוריינות. הרכבים המשוריינים שנעו בדרכים נקראו "סנדביצ’ים" בגלל שיטת השיריון: לוח עץ בין שני לוחות פלדה שתפקידם להגן על הנוסעים ברכב. פריצת הדרך לירושלים והנסיונות לקיים עמה קשר רצוף, היא סמל למאבק על הדרכים, שהתנהל לאורך כל הדרך מתל-אביב עד לעיר הנצורה: אזור, בית דגן, חולדה, לטרון, דיר איוב, ומבאב-אל-ואד (שער הגיא) עד שערי ירושלים. השיירות שפרצו במעלה ההר נעצרו על-ידי התוקפים שירדו מההרים ותקפו באש כבדה את הנוסעים בדרך. חלק מהשיירות הגיעו לייעדם והפיחו חיים ותקווה בלב הנצורים, חלקן נעצרו בדרך ונוסעיהם, הנהגים והמגנים שילמו בחייהם. שילדי המשוריינים בדרך אל העיר הם יד וזיכרון לפורצי הדרך, אשר נלחמו ונפלו בצידי הדרך. כל משוריין והשמות שלו, כל משוריין והתאריך שלו.
"באב-אל-ואד לנצח זכור נא את שמותינו".
יעקב וידס
ממלא מקום מנהל השירות הבולאי
…שירות פרצו בדרך אל העיר!
בצדי הדרך מטלים מתינו,
שלד הברזל שותק כמו רעי.
באב-אל-ואד
לנצח זכר נא את שמותינו,
באב-אל-ואד, בדרך אל העיר!…
"באב-אל-ואד", חיים גורי, תש"ט