מוסדות חינוך בארץ-ישראל

 במחצית המאה התשע-עשרה החלו משכילים יהודים ומוסדות פילנתרופיים בתפוצות ליזום הקמת בתי-ספר מודרניים עבור היישוב היהודי בארץ-ישראל, שעד לאותה תקופה שלט בו החינוך הדתי המסורתי. היזמים הראשונים נתקלו בהתנגדות נמרצת של החרדים, ולא אחת נסוגו מתכניותיהם.

ב-1854 הגיע מפריס לירושלים ד"ר אלברט כהן, נציגו של הברון רוטשילד, וייסד בית-חולים ובית-ספר לבנות. שנה לאחר מכן הקים גם משה מונטיפיורי בית-ספר לבנות. בתי-הספר הראשונים נפתחו ונסגרו חליפות בשל חוסר משאבים ומורים ובשל  יחסם העוין של החרדים.

 לקראת סוף המאה התשע-עשרה התחוללה רפורמה נוספת בחינוך בארץ-ישראל: המהפכה הציונית הלאומית. ב-1889 נוסד בית הספר העברי ביפו, שהפך לדגם לחינוך עברי.

           במושבות התפתח החינוך לאור שלושה דגמים: החינוך הדתי המסורתי; חינוך מודרני בהשפעת פקידי הברון; והחינוך הלאומי בהשפעת המורים העבריים, שיצרו בבתי-הספר את הסמלים והתרבות הלאומית שבעזרתם עיצבו דור עברי חדש.

          הנסיון הראשון של המורים, ב-1892, לעצב מדיניות אחידה לחינוך העברי, לא צלח. אולם ב-1903, בעת הקמת הסתדרות ארץ-ישראלית כללית, נוסדה בזכרון-יעקב גם הסתדרות המורים.

            בעקבות "מלחמת השפות" שפרצה ב-1913 נאלצה ההסתדרות הציונית לקבל את הבעלות על החינוך העברי בארץ-ישראל. כך התבססה סמכות ציונית מרכזית שניהלה את החינוך העברי.

          בית הספר למל: במאי 1856 הגיע לירושלים המשורר והמשכיל היהודי -  ד"ר לודוויג אוגוסט פראנקל, נציגה של גב’ ליפט הרץ מווינה, שביקשה לייסד בית-ספר מודרני לזכר אביה. פראנקל נתקל בהתנקלויות וחרמות, עד כדי סיכון חייו, ורק חסותו של הקונסול האוסטרי גוננה עליו. הוא הכין תכנית לימודים חדשנית שכללה פיתוח רגשי ואסתטי, שיעורי התעמלות ומוזיקה. בשעה שהאשכנזים החרימו את המוסד, נענו לו הספרדים. אולם הלימודים במוסד, שהחלו בראש חודש תמוז תרט"ז, תחת פיקוח הספרדים, לא דמו כלל ועיקר לתכנית המקורית. ואף-על-פי-כן היה בפתיחת בית-ספר למל משום פריצת דרך לחינוך המודרני לבנים.

 גן הילדים העברי בראשון לציון: גני-ילדים החלו להתפתח בארץ-ישראל במסגרת החינוך המודרני, אולם לא היה זה חינוך עברי. בהשפעת הברון רוטשילד נפתח בתרנ"ב (1892) גן ילדים בזכרון-יעקב שההוראה בו התנהלה בצרפתית.

ב-1896 נפתח גן-ילדים בבית-הספר הראשון לבנות בירושלים - "אוולינה דה רוטשילד", ששלטה בו השפה האנגלית. בתרנ"ח (1898) נפתח בראשון-לציון גן הילדים העברי הראשון ביוזמת הביל"ויי - דוד יודלוביץ. הגננת בת המושבה, אסתר שפירא, השתלמה בשיטות העבודה בגן-הילדים האנגלי שבירושלים. לחינוך העברי בגיל הרך הייתה השפעה רבה על פיתוח הסיפור והזמר העברי.

 הגימנסיה העברית "הרצליה": ייסוד גימנסיה עברית הומלץ על ידי משלחת סקר לארץ-ישראל ב-1905, כדי לענות על דרישות ההורים בארץ ובחוץ-לארץ לאור המגבלות על קבלת תלמידים יהודים באירופה. יהודה מטמן-כהן, מנהל בית-הספר בראשון-לציון, ניסה להוציא את הרעיון מן הכוח אל הפועל, אולם נתקל בהתנגדות איכרי המושבה. לכן החליט ב-כ"ה תשרי תרס"ו (1906) לפתוח גימנסיה עברית פרטית ביפו, שבראשיתה כללה כיתות יסוד בלבד, ובהדרגה נפתחו בה כיתות תיכוניות. ב-1909 הונחה אבן-פינה לבניין הגימנסיה "הרצליה" ברחוב הרצל בתל-אביב. מעל למחצית התלמידים בגימנסיה היו בני חוץ-לארץ שנשלחו על-ידי הוריהם ללמוד בארץ. כדי לאפשר לבוגרים להתקבל לאוניברסיטאות קיבלה הגימנסיה ב-1911 רשיון מן השלטון התורכי והייתה למוסד עותמאני. ב-1913 סיים את לימודיו המחזור הראשון שכלל את מנהיגי היישוב לעתיד, כמו אליהו גולומב, משה שרתוק (שרת), דב הוז ורבים אחרים.

                                                                           פרופ’ רחל אלבוים-דרור

תיאור הבולים

בבול גן ילדים עברי, ראשון לציון נראה תצלום של גן הילדים - ז.ד.ל. (ראשי התיבות של זלמן דוד לבונטין) בראשון לציון, שהוקם בתרפ"ז, 1927; והוא המשכו של גן הילדים מ-1898. התצלום – באדיבות מוזיאון ראשון לציון.

בבול הגימנסיה העברית "הרצליה" נראה התצלום הידוע של הגימנסיה, עת ששכנה ברחוב הרצל פינת אחד העם בתל-אביב.

בבול בית-ספר "למל" נראה תצלום הבניין.

במעטפת היום הראשון נראה סמל "התאחדות המורים בארץ ישראל".