מפעלי מים קדומים בישראל
באין מים אין חיים, ואמנם בימיו הקדומים של האדם בארץ הוא קבע את מושבו ליד מקורות מים איתנים, הנובעים במשך כל השנה.
משהתרכזו התושבים, בתקופת הברונזה והברזל, בערים מוקפות חומה, הם בודדו את עצמם ממקורות המים. בעת מלחמה הם נמצאו בסכנה קיומית מפני שהאויב תפס את מקורות המים. כדי להגיע אל המים בהסתר ובביטחון מתוך העיר נחצבו מנהרות תת-קרקעיות.
מפעלי מים קדומים ביישובים מבוצרים הכוללים מנהרות חצובות תת-קרקעיות נחשפו בחפירות באתרים רבים בארץ ישראל. הידועים שבהם, רובם מתקופת הברזל (המאות התשיעית – שביעית לפסה"נ), הם מפעלי המים של חצור, מגידו, יבלעם, גבעון, תל גריסה, בית שמש, ירושלים, לכיש ובאר-שבע. מפעלי המים מעידים על היכולת ההנדסית וההבנה ההידרולוגית של התושבים בימי קדם, ועל היכולת הטכנית שלהם בבנייה ובחציבה, ובהתמצאות מתחת לפני הקרקע.
כאשר גדלו אוכלוסיות הערים וקמו מדינות, ואספקת המים התבססה על מים שנאגרו בבורות שנחצבו בבתים, פחת הצורך בהגנה על מקורות המים. לעומת זאת
התעורר צורך לספק מים גם ממקורות רחוקים יותר. החל מן התקופה ההלניסטית (המאה השלישית לפסה"נ ואילך) נבנו אמות מים, בהן זרמו מי מעיינות המרוחקים
מן הערים עשרות קילומטרים. בניית אמות מים הצריכה ידע רב ודיוק במדידה ובבנייה. בתקופה הרומית שוכללו השיטות. במקומות שאמות המים נצרכו לעבור מכשולי קרקע נחצבו להן מנהרות, וכדי להתגבר על מעבר גאיות בנו להם מסד יציב של טור קשתות אבן.
מפעל המים, חצור
המפעל מבוסס על פיר ומנהרה משופעת, החצובים בסלע בתוך תחומי העיר, ומובילים אל מפלס מי תהום. מפעל זה שימש במאות התשיעית והשמינית לפסה"נ.
מפעל המים, מגידו
ראשיתו של מפעל זה הוא בימי הממלכה המאוחדת במאה העשירית לפסה"נ. מאוחר יותר, בימי ממלכת ישראל (המאה התשיעית לפסה"נ) הוא שוכלל, והשימוש
בו נמשך כמאתיים שנה. יורדים בו בפיר אנכי ובמנהרה אופקית אל מעיין הנובע בשולי העיר.
אמת המים, קיסריה
קיסריה הייתה העיר הרומית הגדולה בארץ ישראל מאז ימי המלך הורדוס במאה הראשונה לפנה"ס ועד הכיבוש המוסלמי במאה השביעית לספירה. הורדוס בנה בקיסריה את אמת המים הראשונה, שהובילה מים ממעיינות בשולי הר הכרמל ורמות מנשה. השלטון הרומי המשיך בפיתוחה ובתחזוקתה של האמה; כעדות הכתובות הרומיות שנקבעו בה והמעידות על כך. חלק האמה העובר באזור החולות נתמך על-ידי טור קשתות אבן, ואילו את רכס הכורכר חוצה האמה באמצעות מנהרה חצובה.
נקבת חזקיהו, ירושלים
מפעל זה, משלהי המאה השמינית לפסה"נ, נמצא בעיר דוד בירושלים. נקבת חזקיהו היא גולת הכותרת של מפעלי המים הקדומים, ונחשבת להישג ההנדסי הגדול ביותר מסוגה באותה תקופה. כאן חצבו תושבי ירושלים מנהרה כדי להזרים את המים ממעיין הגיחון אל העיר, והיא נחצבה בתוואי מפותל, משני הכיוונים, עד למפגש מוצלח ומדויק במעבה ההר עם טעות מזערית. על ההצלחה בחציבתו מעידה
"כתובת השילוח" - כתובת קדומה שנחקקה על דופן הסלע של המנהרה, ובה נכתב בכתב עברי עתיק סיפור המפגש של החוצבים במעבה ההר. הישגיו של המלך
חזקיהו בהבטחת מים לעיר נזכרים בתנ"ך (מלכים ב’ כ,כ; ישעיהו כב, ט-יא; דבהי"ב ב’ לב,א-ד,ל): "ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה", מלכים ב’ כ,כ.
פרופ’ רוני רייך
אוניברסיטת חיפה
תיאור הבולים
מפעל המים, חצור
בבול - תחתית המנהרה המשופעת, חלק מכף תמרוקים מעוטרת עשויה שנהב מתקופת הברזל. בשובל – כותרת אבן מגולפת מאחד מבנייני הציבור של חצור בתקופת הברזל.
מפעל המים, מגידו
בבול: מראה מהאוויר של חלק מתל מגידו ובו הפתח הגדול אל הפיר היורד אל מפעל המים. בפינה – חותם שנתגלה במגידו ובו שם בעליו – "לחמן" בכתב עברי עתיק וסמלים מצריים קדומים (כולל ספינקס מכונף). בשובל – ציור שהופיע על גבי כד עתיק מתקופת הברזל, ובו נראה נגן נבל ובעלי-חיים שונים
אמת המים, קיסריה
בבול: אמת המים הגבוהה של קיסריה על גבי קשתות אבן, בקטע שמצפון לעיר. בצד מצויה מטבע של העיר קיסריה שבה נזכר גם נמל קיסריה. בשובל – כתובת לטינית מימי הקיסר הרומי הדריאנוס שנמצאה קבועה על אמת המים.
נקבת חזקיהו, ירושלים
בבול: המוצא הדרומי של המנהרה אל ברכת השילוח. בברכה נראים שברי עמודים מן הברכה בתקופה הביזנטית. כמו כן – בולה (טביעת חותם על פיסת טין), שנמצאה בחפירות עיר דוד הסמוכה, ובה השם "בניהו בן הושעיהו" בכתב עברי עתיק. בשובל – כתובת השילוח שנמצאה חקוקה בתוך הנקבה על דופן הסלע (נמצאת כיום במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול).
תיאור מעטפת היום הראשון
קערת בזלת מגולפת מחפירות חצור, התקופה הכנענית. כותרת אבן מגולפת מאחד מבנייני הציבור של חצור, תקופת הברזל. מטבע ברונזה שהוטבעה על-ידי הורדוס בשנת 37 לפסה"נ ועליה כתוב "המלך הורדוס" בכתב היווני