"יד לשריון" בלטרון, על אם הדרך הראשית מת"א-יפו לירושלים, היא אתר ההנצחה של חללי השריון, החיִל שנטל חלק מכריע בקרבות היבשה במלחמות ישראל. בראש הגבעה ניצב בניין המשטרה הבריטית כעדות לקרבות מרים שהתחוללו במקום במלחמת העצמאות, בניסיון נואש לפרוץ את הדרך לירושלים הנצורה. בניין זה משמש כמרכז ההנצחה.

כאן הייתה טבילת האש הראשונה של חיל השריון. בעיצומם של קרבות תש"ח, ב-15 במאי 1948, יום לאחר הכרזת העצמאות, הוקמה חטיבה 7, חטיבת השריון שעמדה במרכז הכוח שתפקידו היה לכבוש את בניין המשטרה ולפתוח את הדרך לירושלים. המשימה נכשלה ובניין המשטרה לא נכבש, אולם במבצע הנדסי מבריק בניצוחם של מהנדסי החטיבה, נפרצה דרך עוקפת הנושאת את שם החטיבה - "דרך שבע" או בשמה הנפוץ יותר "דרך בורמה". תשע-עשרה שנה עמד בניין המשטרה כעדות אילמת לאותן התקפות שהתנפצו אל חומותיו ולא יכלו לו, עד שביוני 1967 פרץ טור משוריין של צה"ל וכבש אותו. מאז אותם ימים עבר השריון כברת-דרך ארוכה בנתיב הקרבות עטורי הניצחון ממבצע "קדש" ועד מבצע "שלום הגליל", ובלחימה להבטחת הביטחון השוטף מאז וגם כיום.

הניצחונות שהנחיל השריון הם בראש וראשונה פרי המאמץ של השריונאי הלוחם, החדור הכרה כי האדם שבטנק ינצח ולא הפלדה. על כן שוקדים בשריון על טיפוח והכשרת הלוחם לצד פיתוח ושכלול אמצעי הלחימה.

בפעילות המבצעית ובביטחון השוטף נפלו למעלה מארבעת אלפים ותשע מאות חללים, ששמותיהם חקוקים על כותל השמות הצמוד לבניין המרכזי.

בשנת 1979 נחנך אתר ההנצחה, המספר את סיפורו של השריון וסיפור חייהם של החללים בשורותיו. באתר זה מעלה השריון יום יום את זכרם של אלפי נופליו, כולם כאחד וכל אחד בפני עצמו, על דמותו כאדם וכלוחם, על דרך חייו וסיפור נפילתו.

בכניסה לאתר - כיכר ענקית, שעל רצפתה מסומנות מעין קרניים, המובילות את העין אל המרכז - אל "מגדל דמעות השריון". מכלול ההנצחה כולל גם: מגדל מים ובראשו טנק "שרמן", אולם המרכבה, שער הגבורה, מעמד ה"יזכור" היומי וגלעד תולדות החיים.

עמותת "יד לשריון" בלטרון